[אלמוני]

שלום לכן..
אני חדשה כאן בפורום סוף סוף עזרתי אומץ להרשם לכאן..
המון זמן שעושה תוכנית של חלי ואוהבת אותה כל כך אך לצערי קורה לי בולמוסים איומיים של למעלה מ-10,000 קלוריות כל פעם.
מנסה להגיד לעצמי זה לא יקרה שוב אבל הראש אומר אחרת.
פעם זה היה קורה פעם בשבוע יום חמישי בדרך כלל ולצערי בשבועות האחרונים זה קורה כמעט כל יום.
אני מיואשת לא יכולה להסתכל על עצמי וניגעלת מעצמי איזה אפס אני שהאוכל הוא מרכז חיה.
בבקשה מכן תעזרו לי שזה היה קורה פעם בשבוע אז זה היה מאזן והייתי יציבה במשקל כי כל השבוע הייתי עושה תוכנית מאה אחוז.
אבל בשבועות האלה אני עולה בכמויות אדירותתתתתתתתתת חייבת שזה יעצר ולא יודעת איךךךךךךך להתמודד ):

[אלמוני]

מזדהה ומתחברת לכל מה שאת כותבת.
חוץ מלהרעיף עלייך הררי אמפטיה, לא בטוחה שבפורום נוכל לעזור לך.
ממליצה לך, מנסיוני הטוב, לפנות למטפל המומחה בהפרעות אכילה. לי זה עזר. מאוד!!
בהצלחה.
איילה

[אלמוני]

בעבר היו לי בולמוסים של 3000 קלוריות במכה. חבילות של שוקולד, פרכיות עם גבינה צהובה, תמרים אגוזים. בלאגן. לאחרונה – כבר לפחות שנה – לא היה לי.

הסיבה שכרגע מצליחה לעצור את עצמי זה שאני יודעת לא לפתוח לזה פתח. כל לילה אני אוכלת שוקולד וכל לילה אני אומרת לעצמי “רק היום אוכל עוד חצי חבילה – יאללה… שטויות 250 קלוריות. אני יכולה להרשות לעצמי . אני מספיק רזה”

כל לילה אני עוצרת את עצמי. קשה לי. הולכת לישון עם סוכריה בפה. אני רווקה והלילות קשים לי. שונאת את הלילות. מנחמת את עצמי בשוקולד לפני השינה. אבל – לא מרשה לעצמי אף פעם “רק עוד קוביה אחת” – יודעת טוב מאוד שזה לא יספיק. אומרת לעצמי “היה טעים? יופי. יש עוד מחר”

עוד דבר שעוזר – מזכירה לעצמי את המשקל שלי. מזכירה לעצמי את ההרגשה הזו של אחרי הבולמוס. כמה גועל הרגשתי מעצמי בבוקר. תחושה של חוסר שליטה מוחלט וכעס נוראי על עצמי. דרך אגב, זו אותה תחושה שאני מרגישה כשמגזימה עם הסוכריות ללא סוכר. 20 סוכריות זה לא סביר. מכורה להן.
מנסה לקחת את השליטה לידיים שלי. מה פתאם שהאוכל יכתיב לי את המצב רוח?

טפו טפו טפו – כבר מעל שנה שכמעט אין לי חריגות וממש אין לי בולמוסים.

מאחלת לך להצליח עם זה. עם עזרה או בלי.

[אלמוני]

יש ספר אחד מעולה, לא יודעת אם מותר לפרסם שם.. בכל אופן, זה ספר שכתבה פסיכולוגית שמטפלת גם בהפרעות אכילה והיא בעצה רזתה מלא. היא רושמת שם דברים כל כך מדוייקים שכל אחת עוברת וחושבת ועושה במהלך הדיאטה, וכל מיני כישלונות ומה גורם לכשלונות האלה. אני קראת רק שליש מהספר וזה פשוט עזר לי המוןןןןןןןןןןןןןן. זה גרם לי לקבל שוב שליטה ומודעת על מה שאני עושה. רשמתי לי כמה נקודות מתוך העמודים שקראתי עד כה. אני אעתיק אותן אולי זה יעזור (זה רק ההתחלה של הספר).

1. אם אין אני לי מי לי- אף אחד לא ירזה במקומי. אני מחליטה מה לאכול ולא אף אחד אחר.
להתמקד בהווה ולא בעבר. רק ההווה ניתן לשינוי ולהשפיע על העתיד.
2. המציאות אינה מכתיבה כיצד ארגיש וכיצד אנהג, אלא מה שאני חושב על המציאות יכריע כיצד ארגיש וכיצד אנהג.
3. לשים לב למחשבות האוטומטיות כי הן המכשילות אותנו בלהחזיק בדיאטה.
4. להיזהר ממחשבות ה״אבוד מראש״ (למשל אם אכלתי יותר קלוריות ממה שתכננתי אז אמשיך לאכול הרבה כי הדיאטה להיום כבר אבודה).
5. המחשבות האוטומטיות יכולות להוביל לדחף לאכול ולהכשלה עצמית. לכן, לשים לב למחשבות האלה ולשאול את עצמי ״מה חלף בראשי עכשיו? מה חלף בראשי כשאכלתי את האוכל המיותר הזה?״
6. דוגמאות למחשבות שמובילות לאכילת יתר- רק קובית שוקולד אחת… רק הפעם.. אין לי רצון להתאפק.. לדמיין את העוגה שבמקרר..
7. להיזהר מעיוותי חשיבה כמו- הכללת יתר (אם נכשלתי בדיאטה ואכלתי שוקולד אז אני אכשל תמיד), חשיבה מסננת (לראות רק את הרע, למשל אם התאפקתי לא לאכול חבילת שוקולד אלא רק קוביה אז זה הישג. חשוב להינות מחוויית ההתגברות על הפיתויים ולא לזלזל בכך!!!).
״צריך”- חשיבה שמכשילה אותנו. אנחנו לא לריכים קולה או שוקולד, אנחנו סתם חושקים בזה אבל זה לא חיים ומות כמו שצריך חמצן (מה שאומר שאולי בא לי על זה אבל אני יכולה גם בלי זה ולוותר על זה).
תירוצי הונאה עצמית נפוצים- תירוצי חגיגה (יש יום הולדת אז אני חייבת לאכול שם גם), תירוצי אנני יכול (אני לא יכולה לשמור על הדיאטה בשבת..).

[מאת]

תגובות