[אלמוני]

בשבוע שעבר הסתכלתי לכיוון שבו את בדרך כלל יושבת, ודאגתי כשלא באת כי נדמה לי שעד היום חוץ מהנסיעה לטורקיה, לא דילגת על אף פעם בקבוצה, וחשבתי אולי משהו קרה לאמא ואולי לא היה לך כוח לבוא, ועכשו שמעתי ממך שהיא נפטרה, אני מצטערת שלא ידעתי הייתי באה לנחם אותך באבלך,זו תקופה לא קלה, למרות שבאיזשהו מקום אנחנו יודעים בלב שאולי למי שאיננו יותר קל ופחות סבל,וזו נחמה משהו. מחזקת אותך,לחיים כוח משלהם, תמשיכי הלאה, כולל הקבוצה והשיגרה, והמשפחה,ושיהיו רק בשורות טובות.

[אלמוני]

אכן את צודקת, מאז תחילת דרכי בקבוצה לא החסרתי אף פעם חוץ מהנסיעה לטורקיה.. גם כשאמי ז”ל היתה בבית החולים הגעתי ישר מבית החולים לקבוצה כדי לא להישבר ולא לברוח מהמציאות אל האוכל שתמיד הוא הנחמה. עבר שבוע כבד מאד, הן מבחינת האבל והן מבחינת האוכל.. מאתמול נכנסתי לשגרה “כאילו” אני חדשה ב- “חלי גרופ” ופשוט אין דרך אחרת אלא להמשיך. אמי ז”ל תמיד אמרה לי ” תמי שמרי על עצמך מבחינת המשקל חבל לאבד את כל ההשקעה והמאמצים שעשית עד כה” אז אני מכבדת את דבריה ומשננת לי את זה טוב טוב בראש. נתראה מחר בע”ה. נשיקות ושוב תודה. תמי

[מאת]

תגובות