איזה נושא כאוב ובעייתי (רגיש משהו). :סחרחורת:
זה הקטע שבאמת צריך למצוא כוחות ממעמקים כדי להמשיך הלאה.
ובכל זאת, אני אנסה לתת כמה טיפים-
*להקפיד מאוד מאוד מאוד על מים.
*גיוון – גם באוכל, גם בספורט. אם היא רק עושה הליכות, או כדאי לעשות קצת שינוי בספורט, גם הגוף מתרגל כל הזמן לאותו ספורט ולפעמים קצת שינוי מפעיל שרירים “חדשים” שלא עבדו תקופה מסוימת וזה יכול לעזור. מצד שני, לגוון באוכל. אחרי שמונה חודשים אני בטוחה שהיא נפלה לאיזה שגרה של אוכל, ואולי זה טיפה מתחיל לשעמם, ולכן ממליצה לנסות מתכונים חדשים. סתם דוגמא, יש את הלזניה הבשרית, שזאת מנה ענקית ונורא יפה לארוחת צהריים, אני ניסיתי אותה עם חזה עוף טחון במקום בקר, אחרי זה ערבבתי חזה והודו ביחד, השבוע, לגמרי בטעות, הוצאתי דג טחון מהפריזר, ולא כ”כ ידעתי מה לעשות איתו כי הוא כבר הפשיר, ולא התחשק לי קציצות, אז עשיתי את הלזניה הבשרית עם חצי קילו דג טחון במקום חצי קילו בשר (ואל תשאלי אותי איזה דג זה היה כי אין לי מושג 😉 ). בנוסף, את החצילים החלפתי בקישואים, בקיצור- יצא ממש טעים וגם סוג של גיוון.
אני מקווה שהדודה תצליח לחפור עמוק עמוק לתוך עצמה ולשאוב כוחות חדשים ומחודשים כי זה באמת משימה קשה. אני בטוחה שגם את יכולה לעזור לה, אם תציעי לה לצאת איתך להליכה בערב (אם היא גרה קרוב, כמובן), אם תספרי לה על משהו טעים שהכנת, אם מידי פעם “תציקי” לה בטלפון ותוודאי שהיא לא חורגת.
אזלו לי הרעיונות.
:אוהב:
.
.
