אחרי כמעט חודשיים בארה”ב, מעבר לפיתויים הבלתי נדלים (!!! ממש אבל!!!) שלהרבה מהם נכנעתי,
גם כשניסיתי לשמור על התפריט גיליתי שלמצוא פה את המצרכים שמרכיבים את התפריט שלי בדכ זאת משימה ממש ממש לא פשוטה (חלב וניל – אין! גלידות קלות טעימות – אין! מעדן ג'וי – אין! לחם לבן 40 קלוריות – הפכתי את העולם ומצאתי משהו בערך…והרשימה עוד ארוכה…)
בקיצור – תסכול מתסכל ביותר!
עכשיו מה הבאסה הגדולה ביותר – המתנה שלי לעצמי הייתה (אמורה להיות) סשן צילומים שכרגע אין מצב שיקרו.
אתמול עליתי על המשקל – חשכו עיניי, בכי התמלא בגרון ולא האמנתי שעליתי כל כך הרבה!!
יש משהו במילה “שמירה” שמתעתע וכאילו יש משהו ש”שומר” על המשקל כך שאינו יכול להשתנות- רק חבל שהמציאות כל כך שונה 🙁
הבכי בגרון הוביל אותי לכל החנויות בעיר עד שמצאתי פופקורן 100 קךוריות ופינוקים שיעזרו לי לעבור את היום.
בערב תכננתי את הארוחות, ובבוקר קמתי במרץ לבוקר של התחלה חדשה.
היום שתיתי המון, עשיתי (קצת) כושר ואכלתי כמעט תפריט מושלם (ללא חריגות, עם פספוס שלא הצלחתי לחשוב על משהו קליל לארוחת ערב אז ויתרתי על החלבון :/ )
בקיצור – יצאתי לדרך חדשה ונפלאה, בתקווה שהקילוגרמים באו לביקור ולא להשתקע, מקווה שזה לא יחפור מדיי אבל אולי פעם ביום-יומיים אעדכן איך עובר עליי (לחבר שלי קצת נמאס לשמוע את פירוטי הארוחות שלי חחח)
המון אהבה מארהב הרחוקה :אוהב: :אוהב: :אוהב: