[אלמוני]

אני לא בקבוצה, אבל בתוכנית כבר למעלה מחצי שנה – לא היה לי עודף רב – כ 8 ק”ג – הורדתי 6.5-7 ואז כשנגעתי בשמירה הכל התחיל……
התחלתי לחזור להרגלים הלא שפויים של נרקומנית – קמה בלילות ואוכלת את כל מה שאני רואה, אבל את הכל, במהירות, כמו אדם חולני, אחרי שאני מחסלת את הממתקים, אני עוברת למקרר ואוכלת עד שבא לי להקיא…חוזרת לישון ובבוקר הכל מתחיל: האשמות עצמיות, בכי, תחושת כישלון, תחושה פיזית נוראית ופשית עוד יותר נוראית….עד שאני מחליטה להתחיל הכל מחדש….מחזיקה מעמד כמה ימים ושוב הכל חוזר חלילה..
אני מודעת ויועת שזה על רקע נפשי…(אני בבית עם תינוק – כבר בן שנה, עזבתי את מקום עבודתי הקודם, ועכשיו אני לא מצליחה למצוא עבודה :עצוב: ) כל יום הוא אותו הדבר, ואני ממש לא אדם של בית, אני חייבת כבר לעבוד, גם מבחינה כלכלית, גם הילד חייב מסגרת כבר… בקיצור כל הדאגות האלה גורמים לי להיות ממש מתוסכלת :עצוב:
גם אנשים שסמחתיליהם הפנו לי גב בצורה כל כך מגעילה :עצוב: :עצוב:
אני יודעת שאוכל זה לא נחמה, ואני יודעת שחצי שנה – כשהקפדתי וכל כך נהנתי מהתוכנית – לבד – בבית, לא היתה לי אף לא מחשבה אחת לעשות שטויות, אז למה עכשיו? למה?
הרי בסך הכל-הכל לא כל כך רע: יש לי בעל אוהב, תומך (אתמול היה לנו יום נישואים – הוא הביא לי זר פרחים יפהיפה, בכלל הוא אדם מקסים), שני ילדים מקסימים, אני משקיע אנרגיות וזמן וכסף כדי להצמד לתוכנית ולהכין מאכלים חינמים ועושה רישום על המקרר מה אני אוכלת…..ופתאום בא הנפילה…ושוב האשמות עצמיות ושוב ושוב….
איך יוצאים מזה? איך עוצרים? איך חוזרים לשפיות?
אני מפחדת להשקל אחרי ימים כאלה משלשום שתי לילות אכלתי (ממש ב 025:00 בלילה….בטח תחשבו שאני ממש משוגעת….) והיום בצהריים גם… הייתי נשקלת בימי ראשון ועושה לי מותרת ביום שישי או שבת…עכשיו אני לא יודעת ממה להתחיל… ומרגישה שאין לי כוחות כבר להלחם עם עצמי…
מצחיק נכון?! לרדת לבד ולא לדעת לשמור על זה וניראה לי שאף עליתי כבר איזה קילו או שניים…
כל כך חבל לי וני רוצה לאסוף את עצמי ומרגישה שאין לי כוחות, מצד אחד אני ניזכרת בכל המחמאות שקיבלתי אז וכל הבגדים שקניתי ובכל האנשים שממש אמרו לי בקינאה שאני כבר יותר מידי רזה…אתם מכירים את אלה? אז אני ניזכרת בכל זה ורוצה לקום ואין לי כוח :עצוב:
מה אני עושה? ממה להתחיל? בבקשה תעזרו לי לקום….

[אלמוני]

גם אני אחרי שהגעתי לשמירה נפלתי..

התבוססתי ברחמים עצמיים ושנאתי כל רגע בתחושת חוסר השליטה והכישלון.

עשיתי סוויץ והחלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק עם היו יו הזה של הנפילות.

די אי אפשר לחיות ככה..כל הזמן לחזור להרגלים הישנים ולהרוס.

אני יודעת שרק אני יכולה להציל את עצמי ממני ומההרס העצמי שמשתלט כשקשה..

תמיד בתקופות קשות הכי קל ליפול ולהרוס..

אבל, את חייבת לקחת החלטה שאת לא ממשיכה בדרך הזו יותר שעושה לך רע

ולהתחיל ללכת בדרך הנכונה..עם התוכנית..עם השליטה בחיים..

ואני מבטיחה לך שאיך שתחליטי, ישר תרגישי הקלה!

אני בסה”כ 3 ימים בתוכנית מאז הנפילה..וכבר מרגישה הקלה עצומה

כאילו ירד לי סלע מהלב ואופטימית שהכול בראש – ואם רוצים זה קורה.

רק צריך ממש לרצות יותר מהכול!

[אלמוני]

דבר שני, אל תשכחי שזה דיי טבעי להגיע לשמירה, ו..להתחיל למעוד, סתומרת אני מתכוונת שזה הגיוני שזה יקרה בנקודה הזו ולו רק בשביל לבדוק אותנו, אז תביני את עצמך ואל תיהיי קשה כל כך, אני בטוחה שבשביל כל אחד ממכרייך ואוהבייך שישאל במה את “כל כך נוראית” (מתאוריך) שלאף אחד לא יהיה משהו רע כל כך, להגיד עלייך, זה רק אנחנו שכל כך מבקרים, שופטים, מענישים ומאשימים את עצמנו! כאשר אנחנו כל כך נהדרים, וחזקים, ומגיע לנו!!אני מציעה לך, קודם כל לא לקנות הביתה ממתקים ודברים שיכולים להכשיל אותנו, וכן לקנות סוכריות חינמיות, ג'לי, ירקות..
ובמקביל, ואני יודעת שלזה הכי אין כוח, אבל תנסי ליצור לך חיים מעניינים וכייפים שממלאים אותך בשמחה ובריאות שלא כמו האוכל,בכבדות,חוסר ותסכול. ואת זה אפשר לעשות רק אם מוותרים על האשמה..
שמעתי משפט יפה שנורא ריגש אותי:”תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת, בכדי לעשות את הדברים היטב” וזה נכון, ואת בטוח גם יודעת כי עובדה שעשית כבר חצי שנה תכנית והצלחת, הגעת לשמירה, זה מדהים! ואומר שאת יודעת לעשות את זה, תתחברי לאופטימיות! גם תמשיכי בתכנית מחדש ללא פיתויים מיותרים וגם אולי תכניסי את הקטן למסגרת, וצאי לעבוד? ואם זה לא מתאפשר, תעשי לכם יום מעניין,תטילו,תציירו .. תהני כבר מהזמן שלכם יחד.. אולי זה מה שאת צריכה ללמוד מכל הסיטואציה הזאת-להינות קצת עם הבן ומעצמך בכלל..גם אם את לא מרצה אף אחד, וגם אם את לא מפרנסת, או עובדת.. 🙂 אני מקווה שעזרתי ולא בטעות הרסתי או משו.. :שמח2:

[מאת]

תגובות