דבר שני, אל תשכחי שזה דיי טבעי להגיע לשמירה, ו..להתחיל למעוד, סתומרת אני מתכוונת שזה הגיוני שזה יקרה בנקודה הזו ולו רק בשביל לבדוק אותנו, אז תביני את עצמך ואל תיהיי קשה כל כך, אני בטוחה שבשביל כל אחד ממכרייך ואוהבייך שישאל במה את “כל כך נוראית” (מתאוריך) שלאף אחד לא יהיה משהו רע כל כך, להגיד עלייך, זה רק אנחנו שכל כך מבקרים, שופטים, מענישים ומאשימים את עצמנו! כאשר אנחנו כל כך נהדרים, וחזקים, ומגיע לנו!!אני מציעה לך, קודם כל לא לקנות הביתה ממתקים ודברים שיכולים להכשיל אותנו, וכן לקנות סוכריות חינמיות, ג'לי, ירקות..
ובמקביל, ואני יודעת שלזה הכי אין כוח, אבל תנסי ליצור לך חיים מעניינים וכייפים שממלאים אותך בשמחה ובריאות שלא כמו האוכל,בכבדות,חוסר ותסכול. ואת זה אפשר לעשות רק אם מוותרים על האשמה..
שמעתי משפט יפה שנורא ריגש אותי:”תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת, בכדי לעשות את הדברים היטב” וזה נכון, ואת בטוח גם יודעת כי עובדה שעשית כבר חצי שנה תכנית והצלחת, הגעת לשמירה, זה מדהים! ואומר שאת יודעת לעשות את זה, תתחברי לאופטימיות! גם תמשיכי בתכנית מחדש ללא פיתויים מיותרים וגם אולי תכניסי את הקטן למסגרת, וצאי לעבוד? ואם זה לא מתאפשר, תעשי לכם יום מעניין,תטילו,תציירו .. תהני כבר מהזמן שלכם יחד.. אולי זה מה שאת צריכה ללמוד מכל הסיטואציה הזאת-להינות קצת עם הבן ומעצמך בכלל..גם אם את לא מרצה אף אחד, וגם אם את לא מפרנסת, או עובדת.. 🙂 אני מקווה שעזרתי ולא בטעות הרסתי או משו.. :שמח2:
.
.
