קמתי עם כאבי גרון..ועם מצפון לא שקט..כי בחזרה הביתה
החבר'ה שלי התעקשו שלא נשב ב”ארומה”..וכבר הייתי
עייפה ורעבה מאוד,אז אכלתי טוסט ב”בית הפנקייק”..
מה אני אגיד לכם?-זוועת אלוהים! כמה גבינה צהובה ,כמה שומן
אכלתי חצי(מרעב,כן?) בלי הגבינה..והשארתי את החצי השני
כי יש גבול..
רוצה להגיד לכם,שגם אם אנחנו “חוטאות” ,תמיד ישנו הקול הקטן הזה שאומר לך:”לא חבל? בשביל מה את צריכה את זה?”
ואתמול הצלחתי לשמוע אותו!!בקושי..אבל שמעתי.
והנה ,אני משתפת אתכן,כי מכן אני מקבלת את הכח לא ליפול ולא
לעשות שטויות.
תודה מתוקות שלי!
המון אהבה ושבת שלום!