[אלמוני]

גלינ…גלינ….גלינ….גלינ יש צלצול !!!

ההפסקה נגמרה ! צריך לחזור !

אומנם באמת לא יכולה להגיע למפגשים הבאים, אבל הרגשתי מנותקת… הרשתי לעצמי לחטוף מנות מותרות….

חייבת לשים לזה סוף….כדי שלא יקרה הדבר שאני הכי חוששת ממנו…
לעלות הכל בחזרה – לא בא בחשבון !

בעוד שבועיים חוזרת למפגש – השאיפה לפחות להישאר באותו משקל…
הפסקתי – כעת הזמן לשלם את המחיר – שבועיים של תיקון..
תיקון , לא רק של המשקל…
תיקון גם של הנפש..
תיקון של החשיבה, דווקא כשמתקרבים למטרה…
סינון המחמאות שאותי מוציאות מפוקוס…

דייי אנשים להחמיא…אתם לא רואים אותי מעבר למכנס השחור המחמיא…
דיי להגיד את נעלמת – למה להיות שלילים- אני בדיוק ההפך מנעלמת…הכי קיימת שיש 🙂

דיי להיות מופתעים – מה את רוצה להרזות עוד..
די לתת לי תחושה כאילו אני אנורקסית…

כי אני ממש לא …

אני מודעת לעצמי, אני יודעת איך אני רוצה להראות…
וזאת הההההבעיה שלי…תמיד כמעט…תמיד ליד….
ואז מאוכזבת מהכמעט ומתרחקת מהיעד….

לא עוד ! עוד סוג של משבר….אני יודעת שלא פשוט להגיע ליעד…
מה שקרה לי בשבועיים האחרונים, כנראה היה צריך לקרות…
מה שיקרה לי בשבועיים הבאים גם צריך לקרות – אם אני באמת רוצה…

אני באמת רוצה !
🙂

הפעם אני יודעת שאני אצליח – מסתכלת על מה שעברתי עד כה ומקבלת כוחות חדשים 🙂

[אלמוני]

מאוד מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת, הזכרת לי את עצמי בגלגולים קודמים בתוכנית 🙂
היום שחזרתי מנוסה וחכמה יותר, אני יודעת להנות מהכאן ועכשיו.
האימג' ה'מושלם' הזה בראש הוא לא תמיד באמת מושלם… ולעיתים זו רק אשליה שלנו שאז נגיע להשלמה עם עצמנו ורק ככה יהיה לנו טוב..
הכמעט שאת מתארת הוא הכי טוב.
מוכר לי מקרוב המרדף אחר המשקל המאוד מסויים הזה ולא אשקר-אני מפנטזת עליו גם היום לעיתים, אבל ההבדל שהיום אני יודעת שהמושלם הוא כאן ועכשיו, העשייה והדרך וסוף לחזירות ולראש השמן – זו מהות העניין וזה כבר מושלם בפני עצמו.
זה לא כמעט, זה הכל.

[lee maman]

אלופה אחת!!!
יצאת להפסקה…וחזרת!!!
זה בסדר לצאת להפסקה..אם יודעים להגדיר אותה…אם יודעים לחזור ממנה לשיעור…
והחיים שלנו הם שיעור אחד גדול…אז טוב שחזרת!!!

המחמאות גורמות לך להיכנס לשאננות??!!
זה קרה גם לי…
אני אימצתי לעצמי 2 דברים:
1. אטמי אוזניים..אני לא באמת מקשיבה..אני רק שומעת…
2. יחד עם המחמאות, יחד עם זה שאני נכנסת למידה שלבשתי רק בכתה ו', …יחד עם ההרגשת “השכרון” הזו, אני מיד מכניסה לעצמי לראש את התמונה, את הרגע האינטימי שבו החלטתי להגיע ולהרשם לחלי ממן…אני תמיד נזכרת באופו אוטומטי כמה היה לי רע שם…באותו יום מול המראה!!!
כמה לא יכולתי להתסתכל על עצמי, שם באותו רגע עם אותו בגד..
ואני עוצמת את עייני ומרגישה לרגע, כאילו אני שם שוב!!!
ומודיעה לעצמי: לשם אני לא חוזרת!! ואת מה שהרגשתי שם אני לא שוכחת!!!
האם את זוכרת את הרגע שעשית STOP!!!???
האם את זוכרת איך הרגשת שם???
האם את מרגישה את הטעם החדש של “ארץ הרזון”???????
קחי איתך את זה השבוע…לעשיה ולהתמדה…
מאמינה בך!!

[מאת]

תגובות