[אלמוני]

מרגישה שאני מלאה באנרגיות לא טובות לאחרונה. מרגישה שאני מוציאה את זה על האנשים הלא נכונים ושאני צריכה לשחרר את זה בדרך אחרת. אבל איזו? :לאבטוח:
ימים קשים מאוד בעבודה, מרגישה שזה שואב ממני כל כך הרבה אנרגיה. מלבד זה, החבר ואני כבר לא. הכרתי מישהו מקסים לאחרונה והיה חיבור מהמם אבל לצערי הקשר הזה לא יכול להתקיים מכמה וכמה סיבות.. אז גם זה הסתיים ופתאום האקס מראה סימנים של רוצה שוב ולא יודעת אם אני רוצה את זה שוב.. אם נחזור זו תהיה הפעם השלישית ולא חושבת שזה כל כך בריא.
החלטתי (בערך) לעזוב לבינתיים את האירובי. מרגישה שאני לא מתחברת לזה כל כך ולא מוצאת את עצמי שם. לפחות ניסיתי… כן, התחילו לראות תוצאות אבל לא נהניתי מהאימונים בכלל אז מה זה שווה? :לאאכפת:
נמאס לי כבר מכל התגובות האלה של אנשים על המראה שלי. דיי כבר. פשוט דיי
כאילו, זה כל מה שרואים בי? לא רוצה יותר מחמאות, לא רוצה יותר דאגות של לא אוכלת ושאני מגזימה עם הדיאטה וכו' וכו'. דיי דיי דיי :עצוב:
ברור שאני נהנית מהמראה החדש אבל נמאס לי שכל היום מתעסקים לי בזה. זה שלי. זה פרטי שלי. רק שלי. אז תעזבו אותי
לא מצליחה להעביר שבוע בלי חריגות כבר וזה עושה לי מצברוח לא טוב :עצוב: פתאום מתחילה לאבד שליטה והכל מתרופף.. כאילו לא מצליחה לצאת מהמשבר הזה..

:עצוב:

[אלמוני]

קודם כל |חיבוק|! (מהאייקונים של פורום תפוז שחבל שאין פה :לאאכפת: )

אני מצטערת לשמוע עלייך ועל הבחור אבל אם זה צריך להסתדר זה יקרה. ואם לא, אז שווה לנתק ולעבור הלאה. זה מסוג המצבים שפשוט צריך לקבל החלטה ולרוץ איתה מתוך הבנה שהדבר הטוב יקרה.

האמת שאני קצת מזדהה לגבי העניין של המחמאות – כאילו, בעיקר אצל ההורים של חבר שלי ששם המשפחה מסונכרנת למצב דיאטה תמידי אז כל פעם שאני באה הם ישר “וואו! עולם הולך ונעלם!” (לא לגמרי מבינה מה המחמאה בזה, אבל בסדר…) שזה נחמד אבל בואו תשאלו אותי מה שלומי, ולא “איך הולך?” כאילו אני חייבת להם דיווח על הסטטוס משקל שלי. מה זה משנה לכם? תנו לחיות בשקט.

מה שכן אני דואגת להתלבש רק בבגדים שמדגישים את מה שהשגתי. אבל זה נטו לעצמי.

אני חושבת (ולא יודעת בוודאות כי אני עוד לא שם) שכשרואים את הסוף יש נטייה לשחרר קצת. אמרנו שיש לך עוד 5 ק'ג לשמירה? אז אולי תקחי לך באמת שבוע-שבועיים של לאכול מה שבא לך. אולי זה קצת ירחיק אותך מהמטרה הסופית, אבל לפחות תדעי שזה מבוקר, תשחררי מרגשות האשמה שמלוות חריגות בדרך כלל ותצברי כוחות לקראת הישורת האחרונה הזאת.

אין מה לעשות, אנחנו רק בני אדם וכולנו נופלים. השאלה והגבורה האמיתית היא למצוא את הדרך לקום. אז תחליטי פעם עצמך מה הדרך הנכונה לחזור לדרך או לסטות ממנה לתקופה. העיקר שתרגישי טוב עם עצמך ועם התהליך כי שתינו יודעות שבלי זה לא עושים את זה כמו שצריך.

אני השבוע הכנתי לעצמי לזניה! תרד עם גבינות מהמתכונים של יובל. גיליתי סופסוף מתכון לזניה שקל ומהיר יחסית להכין! ועם התופת שהולכת בחוץ הדלקתי תנור ורצתי לסלון למזגן 🙂 אבל יש לי לזניה מטורפת במקרר! והכנתי את הגלידת ארוחת בוקר שחלי פירסמה בדף אמא של. מה שקצת עוזר לעבור את החום אימים הזה שכנראה ילווה אותנו עוד זמן מה.

זה מסוג הדברים שעוזרים לי להיצמד לתכנית.

ולגבי הספורט – תעשי רק אם את נהנית. אירובי לא טוב לך? ניסית שחייה? יוגה? פילאטיס? קיקבוקסינג? האמת שלפי מה שאת מתארת יש מצב שקיקבוקסינג ממש יתאים – דרך מעולה להוציא אגרסיות ולתת מכות לכל מיני דמויות שרצות לך בראש. זה מאוד משחרר ומאוד מספק. וזה גם קצת כמו ללמוד ריקוד אם את אוהבת (בגלל התנועות שחוזרות על עצמן) 😉 ואפשר גם מזה לעשות הפסקה.

בכל מקרה ולסיכומו של עניין – תעשי מה שמרגיש לך טוב. זה הכי חשוב. לשקוע בדכדכת זה המקום שאת רוצה להתרחק ממנו. אז שתפי אותנו ותמצאי מה שעושה לך טוב 🙂 (כמו בשיר של גלי עטרי) :שמח2:
חולה עלייך RG1! הכי חשוב שתשמחי!

[אלמוני]

בזמן שאני כותבת תגובה להודעה שלך מכריחים אותי לראות כדורגל בסלון עם כולם יש יותר גרוע מזה?? :ph34r:
קודם כל הכל לטובה! אם את לא איתו כנראה שהוא לא בשבילך.. ועזבי את האקס יש עוד מלא דגים בים 😉 במיוחד עכשיו שאת נראת וחיה חיים טובים של בריאות.. עזבי את החריגות כולנו חורגים אבל העיקר שאנחנו לא מגזימים כמו פעם ( אני זוכרת שפעם הייתי כל בוקר אוכלת ים שוקולד מלא חטיפי אנרגיה ואחר כך מתחרטת על זה ) היום החריגה שלי בכף גבינה או חצי כוס גלידה..
את לא צריכה להישבר מזה כמו שגם אני לא צריכה !
יש ימים גם אצלי בעבודה שיש מלא לחץ ועייפים אבל זה אורח חיים שאנחנו נחייה אותו כל החיים :אוהב:
כל פעם שקשה תחשבי כמה שהתאמצת להגיע לרגע הזה שהחריגות הן קטנות ולא כמו של פעם… ואיך את מרוצה ממה שאת :שמח1:
גם אני צריכה קצת עידוד לפעמים .. אני תמיד אבוא לכאן 🙂

[מאת]

תגובות