[אלמוני]

כולם מחמיאים לי , אני מרגישה נפלא אני ממש בעשרייה האחרונה ואני פשוט חייבת להרוס !! זהה התחיל עם טילון ואוראו שאמרתי שיהפכו למנה מותרת וזה נמשך לקערת פיטנס שוקולד ולעוגיות וגרנולה … שמנה נשארת שמנה

[אלמוני]

אני כל כך כל כך מבינה אותך שזה עושה לי צמרמורת …. גם אצלי תמיד שמחמיאים לי ואני מרגישה טוב… אני רק חושבת איך אני מחבלת בזה כל פעם מחדש…. 🙁
יש לנו ה”שמנים” את ההרס העצמי הזה בפנים שחייבים לדעת איך לסלק אותו כל פעם!! אני יודעת שהכל בראש שלנו – הכל הכל!!!
אי מציעה לך להזכיר לעצמך… את תחושת הגועל והבאסה אחרי שזה קורה, ותיזכרי שזה עושה לך לא טוב… תנשמי, תשתי כוס מים, תתקשרי למישהו, תצאי רגע מהבית, כנסי להתקלח לודעת כל דבר שיסיח את דעתך!!!! :אוהב:

[אלמוני]

הלקאה עצמית זו רק מחשבה שלילית שתביא בהכרח לתוצאות לא רצויות…
להיפך –
תחשבי חיובי כי מחשבה מייצרת מציאות.
את יודעת להיות מדוייקת, לכולם יש נפילות, חריגות, מעידות
קמים הלאה וממשיכים…
אהה ולחייך… פורים :שמח1:

[אלמוני]

אחחח…. המחמאות. אי אפשר איתן אבל קשה מאוד בלעדיהן. לא אחת נאמר ש”מחמאות משמינות”. על המחמאות החיצוניות אין לנו שליטה, אבל על הפנימיות יש גם יש.
להבדיל ממחמאה חיצונית, זו הפנימית פותחת לנו צוהר ל”מה, לא מגיע לי?”.
הלא עבדתי כל כך קשה, לא מגיע לי טילון ואוראו? צעדתי, שתיתי מים ואכלתי 6 ארוחות מתוקתקות, אז לא מגיעה לי איזו קערת פיטנס שוקולד, ועוגיות גרנולה? :שמח1:
לצערי עם השנים ועם הנסיון והוותק בתוכנית, זה גם לא עובר. זה לא נעלם.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
לגבי מחמאות חיצוניות – הן לא בשליטתנו. המחמאה מגיעה כשאנחנו לא מוכנות, היא מתקיפה ומשאירה אותנו המומות ומוחנפות. לַמדי לומר למחמיא: “תודה רבה!” לסובב את הגו הזקוף וללכת משם.
לגבי המחמאות הפנימיות ותחושת ה”מגיע לי”, פה נדרשת ממך יותר עבודה עצמית. כאמור, זה משהו שמלווה אותנו השמנים וגם אני, כמוך, מרגישה ש”שמנה נשארת שמנה”.
אתמול בערב בתי החליטה לאפות עוגיות שוקולד-צ'יפס עבור החבר שלה (חוגגים שנה יחד, החמודים). היא ביקשה שאקנה לה שקית מהשחור השחור הזה. הבאתי את השקית, הנחתי על השיש ואז זה התחיל. השחור דיבר, אני קרצתי. הוא שוב דיבר, אני מלמלתי. בסופו של דבר קראתי לה וביקשתי שתעיף את הדבר הזה מהרדיוס שלי, אחרת היא תכין לחבר שלה עוגיות עם חצץ.
אבל בין לבין, ממש שניה לפני שביקשתי ממנה להעלים את הפיגוע (לפני שיהפוך להמוני עם הרוגה בשטח), אמרתי לעצמי: “מגיע לך! מגיע לך להרגיש טוב עם עצמך ולא ליפול על זבל שחור שלא שווה! ברור שאת נראית נפלא, הלא עבדת כל כך קשה עבור זה. מגיע לך לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב”.
בהחלט – מגיע לי!
ומגיע גם לך!
שום טילון, אוראו או עוגיה לא יגרמו לי להביט בעצמי במראה בגאווה ולומר: “עשית זאת! תראי כמה יפה את נראית! נכון שאת מרגישה נפלא?”.
הטילון וכל חבר מרעיו נמצאים שם רק כדי להזכיר לנו שלהיות רזה זו בחירה. כמו שלהיות שמנה זו בחירה.
זהו. קשקשתי מספיק לבוקר אחד.
יום נפלא לך הילה.
איילה
:מאושר:

[מאת]

תגובות