כבר שבועיים שאני בכלל לא בתוכנית, וכל שקילה רואים את זה ספורט לא עשיתי כבר חודש זהו היתעייפתי אני מרגישה שאני נילחמת בעצמי ואין לי כוחות יותר כנראה שאני לא מספיק רוצה להגיע למטרה שהצבתי לעצמי אני ממש אוהבת לבוא לסדנא וכל שבוע אני אומרת לעצמי זהו מעכשיו לחזור לתוכנית ולא מצליחה האמת מאוכזבת מעצמי קשות כי לא נישאר לי הרבה לרדת משהו כמו 10 או 15 קילו ויודעת שעם כוח רצון הם יכולים לעוף מעליי מהר אבל הגעתי לנקודת שבירה וכלום לא מצילח להחזיר אותי למסלול.אפילו התמונות של פעם לא מפחידות אותי תמיד יש רגעיי משבר ועברתי הרבה כאלה והיתגברתי אבל הרגשה כזו לא זכורה לי היא הקשה מכולםי פה אני מרגישה חוסר איכפתיות מעצמי ואם אין אני לי מי לי???
ממה את פורשת???
פורשת מעצמך??
פורשת מתחושת הקלילות??
פורשת מהגשמת החלום??
ממה את פורשת??
יש גם זמנים כאלה, ואולי זו הזדמנות טובה עבור עצמך לבדוק שוב מה לילך רוצה??
מה הלך לאיבוד בדרך???
איך זה ששכחת את הימים “הכבדים”?
האם לא היה מאוד קשה שם???
לאן את רוצה ללכת עכשיו????? (אם לא תדעי לאן, איך תגיעי??)
חיבוק ענק מתוקה.