[אלמוני]

היי, חלקכן מכירות אותי. אני כותבת בפורום בשם אחר.
הפעם בחרתי להשאר באנונימיות שלי כי אפילו אני מתביישת שאלו המחשבות שלי.

אני נמצאת בתהליך כבר תקופה מסוימת, ירדתי למעלה מ10 ק”ג. בזמן ארוך יחסית ממה שרציתי. אני כועסת!! ואני מתוסכלת, איך זה, שאני שעובדת כל כך קשה מקפידה על התפריט במקסימום עושה כושר 3 פעמים בשבוע או יותר כשאפשר, לא יורדת יותר מ400 גרם בשבוע?!?! וזה לא שאין לי מאיפה לרדת, ראבק יש עוד 25 ק”ג לפני!!!

היום בכלל בא לי פשוט לקבור את עצמי! מיום רביעי פשוט לא הצלחתי לסתום את הפה!! אשכרה אכילה רגשית נטו! כבר חשבתי שזה מאחורי שהתגברתי על הדבר הזה! אז מסתבר שלא רק שלא התגברתי, יש מצב שזה אפילו התעצם!! כי כאלה בולמוסים מזמן לא היו לי.

לפעמים אני חושבת שחבל שאני לא אנורקסית…כן, ממש ככה. לא הייתי רוצה להיות רזה כמוהן. אולם, אני חושבת שחבל שאין לי את השליטה שיש להן. את הכוחות האלו לא לאכול במשך ימים!! ולמה לי אין את השליטה הזאת?? הלוואי ויכלתי פשוט להחליט שמעכשיו אין אוכל יותר.
למה לעזאזל יש לי חברות שטוחנות כל היום ונשארות מקל??! לא פייר. גנים דפוקים!
כל החיים אני במאבקים עם הגוף שלי וראבק, דיי נמאס לי!! מה הטעם בכלל בכל התהליך הזה אם גם לאחריו נישאר כל הזמן במאבקים, מה הטעם אם גם אז זה לא שאני אתחיל לאהוב אותי ואת גופי וכל היום יהיו מסביבי כוכבים ופרחים..

ירדתי 10 קילו שלמרות המחמאות אני בכלל לא רואה..חחח עכשיו אני קולטת איזה הודעה של לוזרית יצאה לי..אין פלא שבחרתי להשאר אנונימית. “כל אחד הוא קצת אפס..” נאמר בשיר, וזה נכון. מבחוץ אני ווינרית, אקדמאית, משכילה שרק מתחילה לבנות את עתידה ומבפנים אני רכרוכית ופחדנית חסרת תקנה..

אני מקווה לפחות שאחרי היום האכילה הרגשית הזאת תעבור.. לא מחכה ליום שלישי.

[אלמוני]

קודם כל תנגבי לך את הדמעות…. מיקה חמודה
בבקשה אל תקחי את הימים המטורפים האחרונים למקומות אפלים :המום: :המום:
תאספי את עצמך ותחזרי למסלול כל ירידה באשר היא זה עדיין ירידה ואל תזלזלי ב400 ג״ר לשבוע
הם מצטברים קחי לך יעדים קטנים אל תחשבי על 25 ק״ג שאת כדברייך עדיין לפנייך
תתקדמי צעד צעד הרי זאת דרך חיים חדשה זה לא עוד דיאטה :מבולבל:
תאמיני לי גם אצלי היו ירידות כאלה ופחות והנה אני כבר ב 16.5 קג מינוס והמחמאות לא מפסיקות
להגיע ההרגשה מעולה ואני כבר לא חושבת בכלל על האוכל והכל הפך להיות נוח וזורם יותר
 לקח לי 10 חודשים ואת האמת לא חלמתי שאני בשלב זה בגילי אני לא צעירה אצליח לעשות שינוי :שמח1: :שמח1:
גם כשאת מועדת את חייבת לחזור למסלול מבלי להתייסר חבל
את צעירה והכל וד לפנייך אל תוותרי אחרי ירידה במשקל מלתחה אחרת ומחמאות
תאמיני לי לא תחשבי על אוכל מרוב אושר
תעופי על עצמך ותהני לך
בהצלחה

[אלמוני]

נתחיל מזה שלעולם אל תאחלי לעצמך להיות אנרוקסית ..זו מחלה נוראית.
אני מכירה נערה בת 17 שהתאבדה בעקבות המחלה הזו.
אם נעשה סקר עכשיו בין כל משתתפי התוכנית ישקר מי שיאמר לך שלפעמים הוא לא
נופל לאכילה רגשית כפי שתיארת.
החוכמה היא לקום מהנפילה הזו ולאמר לעצמך זה תהליך.זו לא עוד דיאטה של
זבנג וגמרנו כי מדיאטות שכאלו עולים במשקל.חד משמעי!!
מה שאני מציעה לך זה קודם כל לעזוב את מה שיש לך לרדת בצד.
אני ירדתי מעל 40 ק”ג לא זוכרת שחשבתי על זה כל הזמן.כולנו יודעות כמה עודף
משקל יש לנו..פחות או יותר.
ירידות קטנות שנאספות הן מעולות.אם רק תפנימי גם בגיל הצעיר
שאת מטיבה עם גופך כשאת מעניקה לו ארוחות קטנות עם כל אבות המזון.
עזבי את ההלקאה העצמית בצד.קחי את המתכונים באתר
תכיני לך מאכלים שווים.את יודעת כמה מרק ירקות ותה צמחים שתיתי אתמול
כדי למנוע נפילה…מרק ירקות מאד עוזר.
גם מרק 10 טעם עוף עם גזר או קישוא מרוסק בפנים.
השתדלי שהפיתויים לא יהיו בבית.
תהני מהדברים היפים שבך .
בהצלחה יקירה
תמשיכי לשתף
🙂

[אלמוני]

התרגשתי מאוד לקרוא את שכתבת והדבר הראשון שעלה לי זה לרצות לחבק אותך!! כל מה שכתבת עובר, קורה, קיים אצל רובנו, אצל אותם אנשים עם מישקל עודף, רק שאת כאן שחור כל גבי לבן צעקת את זה, לא יודעת אם לומר לך שאני חוויתי את ההרגשה הזו תעזור לך, אך בהחלט רוצה להגיד לך שאת נורמלית ושזה תופס כל אחת ואחד מאיתנו בשלב אחר… תנסי לא להשוות את עצמך לאחרים ולא לחשוב על מס הקילוגרים שיש לך עוד לרדת. חישבי על יום ביומו. אני הייתי מבקשת עזרה יומיומית מהמנחה, פוחדת להמשיך לייעץ לך שזה לא יעצבן אותך, עוד דבר אחד, את הכי חשובה בעולם לעצמך!! אל תוותרי כי אם זה היה עבור האחר אנחנו מיד מתגייסים ואוספים כוחות. חיבוק גדול

[אלמוני]

ממש ריגשת אותה במילותייך.כולנו באותה סירה.לרדת זה לא פשוט.זה לשנות הרגלים ולעבוד קשההההה! לכל אחד מאיתנו בתהליך יש גם קושי.החכמה להתגבר ולקום ולהמשיך תוך כדי חיךוש הדברים הטובים, המאכלים החינמיים והלא חינמיים והתכנון.תמשיכי יקרה ואל תאבדי את הדרך ואת התקווה ואת האמונה הטמונה בך.נוחי יום יומיים.תרפי מהלחץ ותגיעי לקבוצה. תעייני בחוברת קיראי סיפורי הצלחה.לי זה תמיד עוזר.בהצלחה! את יכולה :אוהב:

[אלמוני]

את לא לבד!!! כל מי שנמצא/ת פה עבר/ה בשלב כזה או אחר את מה שאת עוברת.
הלוואי שהייתי יורדת את ה-400 גרם כל שבוע! הייתי הכי שמחה בעולם! תביני שהגוף שלך יורד בקצב שהוא צריך. את מעדיפה לרדת הכל מהר ואח”כ לעלות הכל בחזרה? כי זה מה שקורה כשמזרזים את הגוף לרדת יותר מהר ממה שמתאים לו…
גם לי יש נפילות! והרבה!! מה שלמדתי בתהליך הזה זה שמה שהכי חשוב בנפילה.. זה לקום! ופשוט להמשיך ללכת! גם בלי חשק וגם אם נדמה לך שהכל אבוד והרסת את הכל.. פשוט להמשיך ללכת להמשיך כרגיל בתפריט כאילו לא קרה כלום.
כשאמרו לי את זה בפעם הראשונה, חשבתי לעצמי שזה סתם שטויות, מה יעזור לי להמשיך כרגיל אם דפקתי את כל השבוע עם האכילות הריגשיות שלי?? אבל יום אחד זה פשוט קרה. החלטתי שאני אנסה להתעלם מהנפילה שלי.. מה כבר יקרה? מה כבר יש לי להפסיד? מה עדיף? לשקוע ברחמים עצמיים ולכעוס על עצמי (מה שייגרום לזה שאני יאכל עוד)?? פשוט תנסי.. יכול להיות שזה לא יעבוד בפעם הראשונה.. אולי גם לא בשנייה.. אבל פתאום תרגישי אחרת. כשתפלי בפעם הבאה (ותמיד!! יהיו נפילות- זה טבעי!!) זה לא ישפיע עליך כל כך ולא יכניס אותך לדכאון ולמעגל של אשמה שרק אוכל הוא המפלט שלו כרגע.
תראי כמה בנות מזדהות עם מה שכתבת!!! את לא לבד! את לא היחידה! תתעודדי ותתחילי שוב ושוב ושוב.. כמה שיהיה צריך עד שזה יהיה לך טבעי לסלוח לעצמך על נפילות.
הירידות שלך הן בסדר גמור!! רק את לא רואה את זה…

[אלמוני]

כל הכבוד לך על האומץ לשתף.
לפי התגובות שקיבלת נראה כי את מתארת בעיה של משתתפות רבות בפורום, את מתארת את התסכול, הכאב, הכעס והעצב שמתלווים לנפילות, לאכילה הרגשית.
הלוואי שהיה פיתרון קסם, אני עדיין מחפשת אותו בנפילות שלי, עוד לא מצאתי…אך כן למדתי לקום ולהמשיך, גם אם באופן אוטומטי (שש ארוחות לפי התפריט) וגם ממקום של קבלה ואמונה עצמית ורצון שלא להלקות את עצמי.
מקווה שהיום היה לך יום נעים ורגוע וגם אם לא מחר מתחיל שבוע חדש.
בבקשה תשתפי ותעדכני איך את מרגישה, ואם יש לך צורך בחיזוק אישי כתבי לי את המייל ואשמח לדבר איתך
אורלי

[אלמוני]

כל הסופ”ש לא היה לי אומץ להכנס לפורום, הייתי בטוחה ש”ינזפו” בי.

אתן פשוט מקסימות :אוהב: :אוהב: היה לי סופ”ש מאוד מאוד לא פשוט. באמת הייתי על סף “לשבור את הכלים”. אבל היום אחרי שראיתי את התגובות המקסימות שלכן, אני יודעת לאסוף את עצמי לעוף קדימה. שום דבר לא ישבור אותי! יש לי מטרה מול העיניים! :צוחק: :צוחק:

[מאת]

תגובות