א מ ו נ ה ( מאת ישראל פרידמן)
קבוצה ביום שליש בשעה 18:00 – מנחה אהובה
כאשר מתחילים בתהליך מסוים במהלך חיינו חייבים להאמין, ראשית בתהליך עצמו (לאחר בירור מעמיק בסוגו ובאיכותו) ושנית בעצמנו שנוכל ליישם את עיקרי מהלכיו או עקרונותיו של תהליך זה, ובמיוחד שמהלב מדברים על שינוי. על אחת כמה וכמה כאשר אנו רוצים לתת ביטוי לשינוי הרגלי אכילה.
אנו שהיינו רגילים לאכול בשעות שונות ומשונות, מאכלים האהובים עלינו, מבלי לתת לעצמנו את המחשבה ומבחן התוצאה , שהרגלים אילו הביאו עלינו נהיה חייבים להתרגל להרגלי אכילה אחרים.
כדוגמת: אכילה מבוקרת כל שלוש שעות. אכילה על פי קריטוריונים ותפריטים אשר התהליך החדש קובע עבורנו. שתיית נוזלים בשעות ובכמויות הנדרשות, וכמו כן גם פעילות גופנית המשמשת כעזר כנגדו בתהליך זה.
כעקרון, שינוי הרגלים עורך כשערים ואחד ימים. (בהחלט לא נורא). כאשר לאחר מכן ההרגל (החדש) הופך להיות לנו כטבע שני, ואז כאשר אנו רואים ובמיוחד מרגישים את השינוי החל אצלנו (ובתוכינו), האמונה ב”צדקת הדרך” מתחילה לחלחל במחשבותינו, ומזריקה אדרלנין נוסף להמשך הדרך.
הרעיון – הוא המוכנות לשינוי, והוא נעשה על פי שיקול אישי ואופיו של העושה את השינוי, האם מנטאלית הוא יכול להתמודד לבד, או האם הוא זקוק לתמיכה.
כאשר התמיכה היא קבוצתית, אז המנחה נותן את העידוד ואת ה”בלנס” בין ייאוש לשביעות רצון והרגשה טובה, והקבוצה עצמה מזרימה ונותנת ליחיד (לאינדדואל) את הכוחות הנמצאים בחלל החדר להמשכו של תהליך השינוי.
.
.
