[אלמוני]

לא משנה כמה אני אכנס חזק לדיאטה ולתפריט, כשמגיע היום שאני בדיכאון או אפילו קצת בדאון, אני מייד נשברת ופונה לאוכל ואז אני פשוט כאילו שוכחת מהכל. מהתפריט, מהמפגשים, מהשיחות, לא רואה ממטר, אוכלת משהו הכי משמין שיש (וגם תמיד בערב) שהורס לי את כל היום שהקפדתי כ”כ יפה ואח”כ מרגישה עם זה כ”כ רע. זה משהו שעדיין לא הצלחתי להתגבר עליו עד היום וזה מה גם שמכשיל אותי כל הזמן שוב ושוב. :עצוב:

[אלמוני]

למרבה הצער לא רק דיכאון ומצב רוח רע זורקים אותנו לאוכל, לפעמים גם בימים היותר טובים שלנו אנחנו מרגישים שמגיע לנו כי הכל ממש טובבב ואז שוב פונים למקרר.
איך שלא ננסח את זה קוראים לזה אכילה רגשית.
השיחות בקבוצה הן בדיוק המסגרת הנכונה לשמור אותנו מהרגע הזה של ליפול על המקרר. השבוע הנושא בדף היחידה מדבר על איפוק שהוא למעשה מרכיב של כוח… דחיית סיפוקים, שליטה באוכל ממקום של אחריות.
הפתרון לרגעים בלתי נשלטים כאלו הוא אוכל כמובן! נסי לדאוג שבהישג יד יהיו מאכלים שאת אוהבת וזמינים במיידית לכאן ועכשיו, לא משהו שתצטרכי לטרוח בעבורו. וזה לא אומר לפתוח חבילת עוגיות או שוקולד אלא להכין פרי שייק, או יוגורט עם פירות יער, או עוגת גבינה מהמתכונים. כשמגיע החשק למשהו… תכווני שזו תהיה הארוחה הממש קרובה. איפוק = סיפוק, והרווח משתלם.

[מאת]

תגובות