[אלמוני]

ש:לאבטוח: :עצוב: אני כבר מעל שנה בתוכנית,קוראת את הפורום ואף פעם לא מגיבה. אחרי המון שבירות חופשים והפסקות, סופסוף שמעתי את. המנחה אומרת עוד קילו אחד לשמירה,לא יכולה לתאר את השמחה, לקח לי יותר מחודשיים לרזות קילו מאתיים,היה קשה מתיש ומעיק.היום הגעתי לשקילה כולי מועצת לקראת השמירה,אפילו חיכיתי למחיאות הכפיים,אבל, נתקלתי בשקילה רגילה מצד המנחה,אמרתי רגע מה עם השמירה,הכרטיס החדש? לא את עדיין לא בשמירה תמשיכי לעבוד. התאכזבתי הגעתי לבית ופשוט התחלתי. לאכול :עצוב:

[אלמוני]

וואו. מה שכתבת נוגע ללב ונכנס ישר לנשמה ומסובב. מצד אחד יצאנו לדרך ארוכה ולשינוי הרגלים ארוך טווח, ומצד שני התסכולים בדרך יכולים להפיל אותנו ןלרסק אותנו לחתיכות. אני יכולה לתת לך יד ולהקים אותך מהרצפה כדי שתוכלי להמשיך ללכת איתנו ?? :אוהב: :אוהב: :אוהב: :אוהב:

[אלמוני]

הרי חייבים לקום גם כשנפגעים כל כך ומאוכזבים אנחנו חיים את זה כל הזמן,הלוואי ואני הייתי כל כך קרובה לשמירה אני ממש בהתחלה וממש נגעת לליבי.הבטן ממש התהפכה לי.הרגשתי את הכאב שלך.אבל את כנראה ממש נוגעת בשמירה.אם לא היום אז בזמן הקרוב,חוצמזה את יכולה לדבר עם המדריכה שאולי תסביר לך כמה עוד יש לך בדיוק,יכול להיות שהיתה אי הבנה וגם אם לא-את כבר ממש שם.שיהיה לך בהצלחה ודווחי לנו כשאת בשמירה… :שמח1:

[מאת]

תגובות