[אלמוני]

שלום לכולם,
אני ממש מתביישת לחשוף את “הנפילה” שלי מולכם, ובעיקר לאור העובדה שאני לא מצליחה להרים את עצמי אחרייה… אתחיל מבראשית, לפני כ-3 חודשים השתחררתי מהצבא והרגשתי צורך עז לרדת במשקל (1.56 משקל 60 ק”ג) ואכן התחלתי והשלתי ממשקל גופי כ- 6.300 ק”ג, עמדתי בפיתויים בחו”ל ובעוד הרבה נופשים ואירועים עד לרגע שחגי תשרי החלו להשתלשל ללוח השנה וללו”ז שלי כמובן! איתם הגיעו כל המאכלים המסורתיים שלא הצלחתי לעמוד בפניהם… וכעת אני נמצאת ב”יום שאחרי החגים” עם פלוס 6 קילו… בעיקר מאוכזבת וכועסת על עצמי… אחרי שלושה חודשים מפרכים של משמעת עצמית והמון ספורט מרגישה כי הכל ירד לטמיון, מנסה כל יום להתחיל מחדש את התפריט אך בערב הכל צונח ומתחילה הזלילה האין סופית….

[אלמוני]

יקירה, יופי שפרקת וטוב שסיפרת. אין קורא אחד בפורום שלא מתחבר אלייך.
רוצה לבקש ממך לעשות תרגיל קטן. כל ערב מהשעה 17.00 ואילך את אומרת לעצמך (אם אפשר בקול): “היה לי יום מצויין עד היום. מעכשיו זלילה = השמנה!”.
הסיפור שלך נותן השראה: 3 חודשי עבודה מאומצת הניבו תוצאה מדהימה של 6.300 ק”ג פחות. מדהים. אז עלית. סו וואט? כמו שעלית, כך גם תרדי. מה שעלה מהר, יורד מהר.
תתפסי את עצמך בידיים ותאמרי לעצמך כמה פעמים ביום: “אין מצב שאני חוזרת להיות שמנה! פשוט אין מצב!”. זה המשפט שמדרבן אותי.
בהצלחה.
איילה

[אלמוני]

אני כבר עברתי בעבר סיפור דומה, פעמיים?
ירדתי 12 קל השמנתי15
ירדתי 17 השמתי 25
כל זה, מפני שאחרי שהיגעתי למשקל שרציתי וקיבלתי כבוד, אני הפסקתי ללכת לקבוצה וגם מסיבות אחרות.
נרשמתי לקבוצה בינואר וירדתי עד עכשיו 18.
אני מאושרת, במיוחד מפני שבהתחלה אני ידעתי בדיוק למה אני נכנסת ושזה לא יהיה קל.
אבל מה שמאוד עזר לי זה המשפט הכי חשוב ששמעתי מהמדריכה שלי, שכל הזמן מצלצל לי בראש
“נפלת היום, תקומי מחר ליום חדש”
את כבר מכירה את התהליך, את יודעת שאת מסוגלת…
אז, במקום להיכנס לסרטים, תתחילי שוב:
תקומי ליום חדש, תרשמי כל מה שאת אוכלת בדף רישום שבועי, זה קצת מעצבם אבל נותן הרבה פרופורציה, תשתי הרבה מים ותחזרי לספורט.
אני בטוחה שאחרי שבוע של ירידה, את תרגישי הרבה יותר טוב.

:שמח2:
בהצלחה

[מאת]

תגובות