[אלמוני]

מזדהה איתך באופן מוחלט בכל מילה ובכל תיאור,גם אני עוברת את כל המצבים שתיארת מזה 10

חודשים.אני מודיעה לך שכל העידודים,המשפטים,הציטוטים והשירים למיניהם בפורום ובקבוצה לא

יעזרו לך אם את לא תרצי בכך.ברגע שמגיעים למשקל שנראים בו נהדר ויכולים ללבוש מה שרוצים

ובמידה מאוד קטנה וגורפים מחמאות מכל עבר אז זה משפיע על יכולת השליטה .את חושבת שזהו

עכשיו אני יכולה להרפות אני נראית טוב ומרגישה טוב וזהו זה מספיק עם ההקפדה באכילה אפשר

לגנוב פה חטיף ושם שוקולד ובארוחה לאכול כמות גדולה יותר וככה זה נגרר מטה והקיבה גודלת

שוב ודורשת שוב כמויות גדולות יותר של מזון והשאר ידוע.

אם לא נחזור לפאנטיות ההתחלתית נמשיך להתאכזב הכל תלוי בנו בלבד.

מקווה שתצליחי. :אוהב:

[אלמוני]

מצטרפת לדבריה של אביגיל – אם את לא תרצי בכך אף אחד לא יוכל באמת לעזור לך.
תחליטי(!) שיש לך את היכולות והרצון האמיתי לעבור את הקשיים האלה בשישי ובשבת – אני מאמינה שאת תצליחי.
גם לי היתה בעיה בסופי שבוע, כל השבוע הייתי פרפקט ובסופי שבוע – הרסתי הכל.
ברגע שהבנתי שהמפתח להצלחה שלי הוא לדעת מה אני באמת רוצה ומה אני מוכנה לעשות בשביל הרצון הזה – הדרך הרבה יותר קלה (גם אם יש נפילות פה ושם – ויש…).
מציעה לך להתכונן לסוף השבוע מבחינת מאכלים חינמיים שאת אוהבת (לא חסר) ובכלל – להכין את הראש ה… הזה שבסוף שבוע אנחנו צריכים להנות ולא להתייסר שחטאנו –
להנות מבחינתי זה להיות מוכנה מבחינת אוכל, לעבור את שישי כשישי ושבת כשבת (ולא שישישבת כיום אחד) ובעיקר לחשוב שכל פעם שאני אומרת “לא” לפיתוי – אני בעצם אומרת כן להצלחה שלי 🙂
בהצלחה :אוהב:

[מאת]

תגובות