איזה כיף להיות בשליטה מלאה כבר יומיים (כמעט) שלמים. איזה כיף לדייק בכמויות, לדייק בשעות, לדייק בשתייה, להרגיש מנצחת!
כיף לאכול, את זה כולנו יודעים. אבל זה לא כיף כשהאכילה היא רגשית ואז באים הבולמוסים והכל נהפך לאיכס אחד גדול. אני עוברת את זה כבר בערך 3 חודשים.
קשה לי. ועוד יותר קשה לי להודות שקשה לי. תמיד מרגישה כאילו הכל קטן עליי, כאילו “אהה שטויות, מחר נתחיל יום חדש ואהיה בשליטה מלאה כי אני מכירה את כל הכללים, הכל כבר מושרש בי” אבל לצערי זה לא עובד. לצערי, אני צריכה להתחיל הכל מ0 עכשיו. הכל מההתחלה.
אז יש עוגת ביסקוויטים במקרר, קניתי היום פילה עוף וכמו ילדה טובה חילקתי את הכל למנות של 150 גר' (פשוט כי אני תמיד עושה מלא ואז הכל נזרק סתם. וזה גם טוב כשהכל כבר מאורגן ורק צריך לזרוק למחבת עם תבלינים. נוח), אני אפילו רושמת מה אכלתי מה שעד עכשיו לא סבלתי לעשות- אבל גם זה מתברר כנוח ומאורגן.
והכי קשה מהכל? להרגיש שהכל נזרק לפח. כל העבודה שעשיתי. כל ה30+ ק”ג שירדתי. אז לפני שזה באמת יהיה כל ה30 ק”ג, אני בוחרת לעצור את זה. :שמח1: :שמח1: :שמח1:
.
.
