אייל….
שום נכות בראש….אתה המכשול היחידי של עצמך…אתה שם לעצמך גדרות וקשיים…אינך מבין? זה כנראה האזור הבטוח שלך…אתה לא מכיר משהו אחר…ומאוד קשה לנו לצאת לדרך חדשה מבלי לדעת לאן נגיע ומה נפגוש בדרך, אז עדיף להשאר שמנים אבל לפחות במקום בטוח שאנו יודעים מה נעבור, נחווה, נרגיש וכדומה.
וברור שאתה צריך להחליף את המחשבות שלך…אלו שיש לנו בראש לא עוזרות לנו ולא עזרו לי – הם אלו שהרסו אותי והביאו אותי למשקל של 120 קילו….ונכון שלא הייתי במשקל שלך…אבל אתה משתמש במשפט הזה שוב ושוב כתירוץ!!! ולא כשום דבר אחר…
זה שלא הייתי במשקל 160 קילו אומר שלא עברתי את אותם הדברים שאתה עברת במשקל של 120 קילו….על מה אתה מדבר?? אנשים לא צחקו עליי? העליבו אותי? הביטו בי רק כגוש שומן? אמרו לי שאני חסרת אופי/רצון? לא צרחו לי באמצע הרחוב :”יא דבה תעשי דיאטה”, לא הביטו בי במבטי חמלה ברחוב, בקניון, במסעדה….
אבל אתה יודע מה…כל זה רק קשור לאחרים….מה שהכי חשוב זה מה שאני הרגשתי ביני לבין עצמי….וגם זה משותף לנו למרות שאתה במשקל גבוה יותר…האכזבה, התסכולים, הכעס, האשמה, הייאוש, החוסר אמונה…..אז מה זה משנה כמה אתה שוקל…..זה רק מספר…אתה לא מבין??
המשהו הזה בראש שלך שלא נותן לך להתחיל בתפריט זה אתה…ולא אף אחד אחר, וברגע שהאסימון ייפול לך…שרק אתה אחראי על המצב ולא אף אחד אחר…..אתה תתחיל ברעל את התוכנית….
ואייל דבר אחרון יקירי…אהוב את עצמך….זה הכי חשוב….הבעיות לא נפתרות כשמורידים במשקל….חלי אמרה לי את זה מזמן ולא האמנתי….זה נכון….אז תלמד לאהוב את עצמך כבר במשקלך הנוכחי….זה חשוב לתהליך….
בהצלחה
(איה שמחכה שתקפוץ על עגלת התוכנית ותצטרף אלינו)