אז ככה…
עברתי ניתוח לפני שבוע וחצי ברגל,
וכל הזמן הזה שהייתי בביתאיבדתי את השליטה..
זה חירפן אותי כבר..
לא הייתה לי שום שיגרה שזה משהו שבחיים לא קרה לי.
גם לא הייתי בבית ספר, וגם לא יכולתי לצאת מהבית.
לא אכלתי מסודר,
אכלתי דברים שלא הייתי צריכה וממש לא בתוכנית
ואח”כ אחרי שכבר התחלתי ללכת על הרגל
אמרתי לעצמי “יאללה גם ככה זייפתי… עוד משהו אחד לא ישנה”
וכל יום אמרתי לעצמי ממחר אני מתחילה מחדש.
וזה לא קרה.
זו הפעם הראשונה בתהליך שקורה לי דבר כזה.
שאני נופלת וממשיכה ליפול ופשוט לא מצליחה להרים את עצמי ואני אומרת לעצמי “יאלללה כבר נפלת תיפלי עד הסוף”
התחרפנתי מלהיות בבית והשמנה שבי כנראה השתלטה יותר מדי…
ודווקא עכשיו,
כשאסור לי לעשות ספורט
אני הכיייי רוצה לעשות הליכות ולהעיףףףף ממני את השומנים האלה במיוחד אחרי מה שקרה בכל הזמן הזה שישבתי בבית.
אני פשוט איבדתי את עצמי לגמרי
היום אני הולכת לשקילה אחרי שבועיים שלא הייתי
ואני יודעת שאני הולכת לראות עלייה גדולה…
נמאס לי כבר לשבת בקבוצה ולהגיד כל הזמן עליתי ושבוע אח”כ ירדתי ואז אחרי עוד שבוע שוב עליתי וירדתי עליתי וירדתי..
אני רוצה בשבוע הזה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל להוריד לפחות את מה שעליתי!
אני במיץ של הזבל כמו שאיה קוראת לזה
ויש לי עכשיו מלא מוטיבציה
אני מקווה שיהיה טוב..
.
.
