- This topic has תגובה 1, 5 משתתפים, and was last updated לפני 6 שנים, 7 חודשים by
אלמוני.
-
מאתתגובות
-
03/11/2014 בשעה 13:19 #134258
אלמונילא פעילכתבה נוספת שכתבתי לעיתון העובדים שלנו:
קראתי לא מזמן על סיפורה של אשה אשר לא מצליחה לצלוח ולו יום אחד בתוכנית דיאטה.
אותה גברת לא מבוגרת ממני בהרבה, אם לששה (!!) ילדים, אישתו של בעל מסעדה ידועה וכל סדר יומה הוא ילדים-עבודה-ילדים-ילדים.
נשמע מוכר?
כן. לי לפחות.
אותה גברת טענה, בתוקף, שאין – פשוט אין מצב שהיא מצליחה להחזיק, ולו יום אחד, בדיאטה. כל דיאטה.
ומה היא לא ניסתה? ה-כ-ל.
שומרי משקל? לא התחברה.
סטודיו C? מה זה השטויות האלה בכלל?
חלי ממן? אין לה סבלנות לחפירות הללו.
הרבלייף? עשה לה גזים.
הקיצר, “ניסתה” הכל והרימה ידיים, לשיטתה…קראתי את דבריה וחשבתי לעצמי: “באמת, לא פשוט. ששה ילדים? במציאות של ימינו? לא קל…
אכן, אשת חייל. מטפלת בילדים, בבעלה, דואגת לבית אבל… מי ידאג לדואגת? היכן היא במשוואה?
נזכרתי בהוראות דיילת האוויר (החתיכה להכעיס) בפעם האחרונה שטסתי לחו”ל, שהסבירה באריכות מה עושים במקרה חירום:
“כאשר מסכות החמצן נפתחות ונופלות, שימו את המסכה קודם כל עליכם ואחר כך דאגו לסובבים אתכם”.
“באמת?” חשבתי לעצמי, “אבל הלא האינסטינקט הוא לדאוג קודם כל לילדי היקרים לי מכל…”
כאן בדיוק הפרדוקס, בו נמצאות אמהות רבות באשר הן.
כי אם עלי לדאוג לבית-למשפחה-לבעלי-לכלב-לקניות-לבישולים-לנקיון-לא לריב עם השכנים-להשקות את הגינה-להיות עם הילד החולה-להסיע לחוגים-להחזיר מהחוגים ולארח בחגים…. אז מתי יהיה לי זמן לעצמי?
כמה פעמים אנו מסתכלות במראה בסופו של יום ארוך ומתיש ורואות שם דמות ממוטטת מעייפות, שרק מחפשת משהו קטן להתנחם בו.
משהו קטן אמרנו? מממ… יש לי משהו קטן במקרר…באישון לילה, נטולת אנרגיות, מדשדשת אל המקרר, אשר דואג בכל פעם להאיר לי (פנים) מייד עם פתיחת דלתותיו המזמינות, מעמיסה מכל טוב והולכת לסלון, (שכן פעולת הזלילה והסוטול שלאחריה לא תהיה שלמה בלי בהייה באיזה סרט אידיוטי תוך כדי המעשה).
עם כרס מלאה ובכוחות אחרונים, מכבה את הטלוויזיה וגוררת את גופתי למיטה.
לילה טוב.בוקר.
יקיצה.
מדשדשת לסלון.
ואז זה מגיע.
הזכרון.
ההכרה.
ההבנה.
מה לעזאזל אכלתי שם אתמול???
רואה את העקבות שלא דאגתי לטשטש אתמול בערב.
א ל ו ה י ם א ד י ר י ם.
מה כבר עוללתי לעצמי?אתם כבר מבינים שהספורט הלילי הזה לא נדיר במחוזותי.
וכל זאת למה?
כי הנטיה שלי לשים את עצמי במקום האחרון, אחרי כוווולם, היא היא זו שנותנת לי בסופו של יום את העידוד והגושפנקא לתת לעצמי פיצוי / תגמול.
הלו! אתה יודע איזה יום קשה עבר עלי? כן, קשה! רצתי כל היום, עבדתי בלי הפסקה, אז אני צריכה פורקן. יותר נכון – מגיע לי!
והפורקן המהיר ביותר שנותן את התמורה הגדולה ביותר בזמן הקצר ביותר הוא… האוכל. זה המנחם, המרגיע, המעודד.
שוקולד לא שואל שאלות, שוקולד לא חופר. שוקולד מבין.ובחזרה לאם השנה שדואגת לכולם רק לא לעצמה, באשר היא –
לא עניתי לה בפורום. עניתי לה בראשי ואני עונה לה כאן:
עד שלא תשימי את עצמך במקום הראשון, לא יהיה לך כוחות לטפל ביקרים לך.
אבל בדיוק נשים את עצמנו במקום הראשון?אני מבשלת אחת לשבוע, ביום שבת (ויסלחו לי שומרי השבת…)
פעם הייתי מבשלת לכל בני המשפחה. אם היה נשאר לי זמן/חשק/רצון/כוח (ומיותר לציין שאף פעם לא נשאר…) הייתי מבשלת גם עבורי.
ברבות השנים למדתי להכין קודם את האוכל שלי, לסדר לעצמי מנות לכל השבוע ואז להתפנות ולהכין אוכל לכל בני המשפחה.
מעניין שלהכין להם תמיד היה לי חשק וכוח.הילד חזר מבית הספר ורוצה לספר לי על משהו מעניין שקרה לו היום? הכי בעולם רוצה לשמוע, אבל נעשה זאת בצעידה ונדבר בדרך, טוב חמודי?
כי בסופו של דבר הכל מתנקז למשפט אחד ויחיד שמזכיר לי את מקומי בעולם בכלל ואת מקומי במשפחתי האוהבת בפרט:
אף אחד לא יעשה את זה עבורי! (לא כי הם לא אוהבים אותי או לא סבורים שאני ראויה לעזרה) – פשוט כי זו האחריות שלי!
מסתבר שכשאני מוצאת זמן לעצמי, פתאום אני מוצאת זמן לכולם.
אקנח בסיפור נחמד שקראתי איפשהו:
אב משפחה התרווח לעת ערב עם עיתון בכורסה אחרי יום ארוך במשרד.
בנו בן ה-3, שרצה לשחק, נדנד לו בלי הפסקה. לבסוף נמאס לאב. הוא גזר מהעיתון תמונה של כדור הארץ וקרע אותה למאה חתיכות קטנות.
“הנה, נסה להרכיב את התמונה שלמה”, אמר בתקווה שזה יעסיק את הילד עד שיסיים את קריאת העיתון.
לתדהמת האב, חזר הילד אחרי כמה דקות עם כדור הארץ שלם. כששאל האב המופתע איך הצליח במשימה, חייך הבן וענה:
“אבא, בצד השני של כדור הארץ הייתה תמונה של איש.
ברגע שהאיש התחבר, גם העולם הסתדר…”שבוע טוב לכולנו.
איילה12/04/2019 בשעה 11:44 #134259אלמונילא פעילכמה שזה נכון!!! :שמח2:
וצודק.12/04/2019 בשעה 11:44 #134260אלמונילא פעילבמקום הראשון :אוהב:
12/04/2019 בשעה 11:44 #134261אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134262אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134263אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134264אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134265אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134266אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134267אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134268אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134269אלמונילא פעילפשוט תודה!
12/04/2019 בשעה 11:44 #134270אלמונילא פעילהפוסטים שלך, כמו גם תגובותייך בפורום, תמיד מעלים חיוך על השפתיים,
ותמיד מעבירים את המסר הנחוץ בעדינות וברגישות רבה :אוהב:
המשיכי לכתוב לעיתון העובדים שלכם, כך נהנה גם אנחנו :שמח1: -
מאתתגובות
יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.
