[אלמוני]

לילה טוב, כאן פינת הדרמה של גל 🙂
סתם..תקף אותי דחף לשתף וקצת לכתוב…אז אחרי שחגגתי לפני מספר ימים שנתיים התכנית המדהימה הזאת, החלטתי לשתף אותכם במכתב הראשון שכתבתי לעצמי עם תחילת התהליך.

8.6.08 יום שישי:
“כשיצאתי ממך, יצאתי עם אינספור מחשבות, המרכזית הייתה, גל, האם את יכולה או יש בך את הכוחות לעבור את הדרך “המפחידה הזאת”?
והקשבתי לך אחרי שאמרת בין השורות, שאולי במקום לשים סימני קריאה אחרי משפטים שאני אומרת, אני אשים סימני שאלה!
הרגשות המרכזיים שעוברים לי בגוף הם פחד, תקווה, והפחד מאכזבה, ומזה ששוב אני אתחיל משהו ולא אסיים אותו עד הסוף, ושבסופו של דבר, כמו המכתב הזה, הכל ייכנס למגירה ושם זה יישאר. אולי באמת כולם צודקים, אולי אני באמת לא מסוגלת, אולי אני סתם אוהבת לדבר…
לא, לא ,לא!!!! בא לי להתחיל, בא לי לסיים, בא לי לגלות מי אני! מה הרצונות שלי! מהם הפחדים שלי ומה השאיפות שלי! בא לי סוף סוף לדעת מי זאת גל!! או שבעצם לשים סימני שאלה אחרי המשפט הזה?
לא יודעת, כרגע בכל אופן, אני מוכנה לנסות, אני מוכנה להתחיל וכל מה שיקרה בדרך מבורך!
אני צריכה את העזרה שלך איה..”

עברו שנתיים מאז המכתב הזה…
והיום, וואו, כמה היום כ”כ אחרת…
יש בי את הכוחות, לכל דבר.
אני כבר לא מפחדת לפחד, אני כבר לא מפחדת להתמודד, אני פשוט כבר לא מפחדת…
אין דבר שאני באמת ארצה היום ולא אעשה, פשוט אין, השאלה היא כמה אני רוצה?
אני יודעת מי אני היום, ואני יודעת גם שיש לי עוד המון ללמוד…התחלתי, והכל באמת מבורך….
לגל השמנה היה פרק זמן מסויים בחיים, ואני בטוחה שהיא ניצלה אותו כמו שצריך, אבל זהו…נגמר…גל השמנה סגורה טוב טוב במגירה אצלי…עם מנעול מאוד גדול, שאת המפתח שלו כבר זרקתי ממזמן..

לילה טוב!!! שבוע טוב, ובהצלחה לכולם!!!

[אלמוני]

קראתי וזה מרגש ,פשוט בחורה מקסימה,
כל הכבוד לך על הדרך,תמשיכי כך…

[אלמוני]

קנאה….קנאה זה בערך הדבר הראשון שעולה לי לראש בכל פעם שאני קוראת את מה שיש לך להגיד גל….ואני מניחה שזה הזמן להתוודות שאני קוראת את רב הדברים האלו, אני אמנם לא כותבת אף פעם אבל “זבוב על הקיר” הוא בהחלט שמי האמצעי.
גל,
אני רוצה גם, אני כל כך רוצה שכבר אין מספיק מלים בעולם מכדי לבטא את הרצון הזה.
נמאס לי להיות לוזרית,(זה לא מצב שאני רגילה אליו…)
אני רוצה גם להסתכל על עצמי בעוד שנתיים ולהגיד שהכל שייך להיסטוריה, שהרע כבר מאחוריי שעכשיו הכל שונה.
אני יודעת שאין לך מושג מי אני אבל אני רוצה להגיד לך שאני יודעת מי את (לא במובן המפחיד והסטוקרי של המילה…) את היא התגלמות הרצון הכי הכי חזק שלי, לפעמים אני מרגישה כאילו המחשבות והרצונות שלי באים לכדי ביטוי דרך ההודעות שלך בפורום.
איפה למצוא את הכוחות להתניע מחדש את התהליך שבסופו יהיה לי את הדבר היחיד שנשאר לי לשאוף אליו? (כרגע)…(עליי לציין שלא בפעם הראשונה) אני כבר כל כך מורגלת בנפילות שזה נהפך לסוג של הרגל, אני לא רוצה להתרגל להפסיד, זאת לא מי שאני וזאת בהחלט לא מישהי שאני רוצה להיות, ובכל זאת,לפעמים זה מרגיש לי בלתי אפשרי אחרת.
זה בסך הכל אוכל….מה לא בסדר איתי? מה היה לי פעם שנעלם ממני פתאום שמונע ממני להתגבר על יצר ההרס העצמי (המאוד מפותח יש לציין) שלי?

[אלמוני]

באמת עברת דרך ארוכה
כיף לקרוא אותך:)

[אלמוני]

מאמי, תדמייני רגליים מאחורייך, ותני ותבעתי! חזק!! כי את רוצה את זה, צריכה את זה, זה ישנה את חייך לרגועים מסודרים ושמחים, והקטע הוא, שרק לך יש את הכוח להשפיע על עצמך, את זאת שצריכה להחליט וליישם בלי תירוצים, זה האושר שלך ורק בך הוא נמצא, תקראי לו לשלוט בחייך…ותשתפי איתו פעולה למען ההצלחה שלך.
בהצלחה! 🙂 

[מאת]

תגובות