קנאה….קנאה זה בערך הדבר הראשון שעולה לי לראש בכל פעם שאני קוראת את מה שיש לך להגיד גל….ואני מניחה שזה הזמן להתוודות שאני קוראת את רב הדברים האלו, אני אמנם לא כותבת אף פעם אבל “זבוב על הקיר” הוא בהחלט שמי האמצעי.
גל,
אני רוצה גם, אני כל כך רוצה שכבר אין מספיק מלים בעולם מכדי לבטא את הרצון הזה.
נמאס לי להיות לוזרית,(זה לא מצב שאני רגילה אליו…)
אני רוצה גם להסתכל על עצמי בעוד שנתיים ולהגיד שהכל שייך להיסטוריה, שהרע כבר מאחוריי שעכשיו הכל שונה.
אני יודעת שאין לך מושג מי אני אבל אני רוצה להגיד לך שאני יודעת מי את (לא במובן המפחיד והסטוקרי של המילה…) את היא התגלמות הרצון הכי הכי חזק שלי, לפעמים אני מרגישה כאילו המחשבות והרצונות שלי באים לכדי ביטוי דרך ההודעות שלך בפורום.
איפה למצוא את הכוחות להתניע מחדש את התהליך שבסופו יהיה לי את הדבר היחיד שנשאר לי לשאוף אליו? (כרגע)…(עליי לציין שלא בפעם הראשונה) אני כבר כל כך מורגלת בנפילות שזה נהפך לסוג של הרגל, אני לא רוצה להתרגל להפסיד, זאת לא מי שאני וזאת בהחלט לא מישהי שאני רוצה להיות, ובכל זאת,לפעמים זה מרגיש לי בלתי אפשרי אחרת.
זה בסך הכל אוכל….מה לא בסדר איתי? מה היה לי פעם שנעלם ממני פתאום שמונע ממני להתגבר על יצר ההרס העצמי (המאוד מפותח יש לציין) שלי?