[אלמוני]

לאחר ששבוע שעבר כתבתי פה על התאהבות מחדש בתוכנית, לא חזרתי, לא חזרתי לראות אפילו את התגובות, תשאלו למה?

המחשב התקלקל לנו. לא היתה חלופה, ניסיתי דרך הנייד לגלוש, זה לא עבד גם. ואט אט נרקמה תוכנית שהוריו של בן זוגי יביאו בשבת את המחשב הישן שלהם וננסה לעשות הכלאה בין שני מחשבים ישנים לכדי ליצור גרוטאת על מתפקדת.

מיום חמישי שהוחלט שהוריו יגיעו, השמנה הדובה, השתלטה עליי,
“מה אני אכין?” איך אני אפליא בכישורי הבישול אפיה אכילה שלי?
“אווי” אין אינטרנט קראה הגברת השמנה! הצילו, ואני באמוק.
יש לי פה על המדפים כמות דיי נכבדה של ספרי בישול (תחביב שמן שכזה) ובכל זאת, אם יש סיבה ואפילו תלושה מהמציאות להכנס לפניקה אז למה לא?
פתחתי ספר של אהרוני, בתקופה הטובה שלו (כלומר שהוא היה שמן – או תלוי מסתכלים על זה, בעצם אהרוני עדיין מפליא בטלויזה גם כשמן לשעבר..)
פתחתי גם את שאר הספרים וחיפשתי.. הצ'קרות של התאבון והמוח הקודח של הדובה לא הפסיק לעבוד.. “איזה לחץ” מה אני אכין? איך אני ארשים? כמה הם יאהבו אותי אחרי שאני אגיש להם עוגה מלאכת מחשבת מעשה ידיי.
הכנסתי אותו לעניין שיהיה מודע ביום שבת תהיה גם תהיה עוגה!
הוא נכנס ללחץ גם, כי הוא מהצד קלט שהשמנה השתלטה עליי וזהו. אין מה לעשות, הוא ניסה לנער ואמר לי כמה הם כבר יאכלו אחר כך הכל ישאר ואת תדפקי על זה יצר (כלומר אני אחסל ת'אמאמא של העוגה) אמרתי לו “מנה מותרת” מה הבעיה.. מנה מותר זאת חתיכה אחת לא עוגה ולא מחציתה. שתוק! אתה לא סומך עליי? הגברת השמנה קורצת לו? מיואש. אין מה לעשות השמנה השתלטה לה על המוח כל מה שנותר לקוות שתסתלק מהר.
אז מצאתי את העוגה המפוארת שזכתה בתחרות, וקניתי את כל המצרכים הנדרשים.. אפילו רבותיי תבנית אובלית שלא היתה לי.
רק כל מה שקניתי על העוגה הזאת היה יכול לספק לי עוגה מוכנה יפהיפה, בעצם, כל הרעיון הוא להשוויץ במעשה ידיי לא?
אז טרחתי בערב שבת כלומר שישי על העוגה ולמען האמת אני מספיק חכמה – לחלופין שמנה, לקנות גם מצרכים שיכולים להספיק לעוגה הרזרבית כי בעצם העוגה של אהרוני קצת שאפתנית. יופי העוגה נראית טוב, אבל קרה לה אסון (זה בגלל התנור זה לא קשור אליי בחיי)… היא נעשתה כמו שצריך מבחוץ אבל באמצע שלה לא ממש… אז ישרתי אותה סידרתי טעמתי בדקתי והחזרתי לתנור לנסות להציל. ואז היא כבר יצאה יותר טוב, אבל בזה ממש אי אפשר להתאפר. אז בשבת הכנתי את התוכנית ב'. יצא סבבה, אני כבר עשיתי את זה בעבר.. בכל אופן, מיותר לציין את תוצאת השקילה השבוע. עלייה 300 גרם. וזה למרות הקפדה וספורט בכל שאר הזמן. הגברת השמנה הזאתי, מזל עזרה לי לבעוט לה בתחת ולהעיף אותה לפחות לבינתיים.

אין מלחמות קלות..

אבל, יש תמיד לאן לשאוף, ואל יאוש לנו..

רק ההתמדה מובילה לתוצאה.

כשלון זהו חלק מהצלחה גדולה!

ניסים קורים למי שמאמינים.

אלוהים עוזר – למי שעוזר לעצמו.

לא מתביישת בעלייה, ידעתי שהיא תבוא. אסור לעולם להתבייש, אין אדם שלא מועד. יש אדם שלא מודה.

אוהבת אותכם.

תמי

שמנה משתקמת

[מאת]

תגובות