[אלמוני]

הגעתי לקבוצה וגיליתי שירדתי 300 גרם. קצת מאכזב אבל כל ירידה היא ירידה ולכן אני מאושרת… :מאושר:
היה לי קצת קשה השבוע, אני מרגישה שקצת התמעטה לי הרוח במפרשים ומרגיז אותי שדווקא אנשים במשפחה הקרובה שאמורים לתמוך בתהליך, לא מראים מספיק יחס ועזרה בניסיון לעזור לי לשמור. למשל, חמתי ביום שיש לא הכינה אפילו משהו אחד שיכולתי לאכול ככה שנאלצתי לאכול (אומנם ממש על קצה המזלג) אוכל שבכלל לא נמצא בתפריט ועוד כשהגיעו הקינוחים ואמרתי שאני לא רוצה, התחילו לצחוק עליי שאני לא יכולה לאכול כי אני בדיאטה והם אוכלים ונהנים. ממש מרגיז!!!!
רציתי לשתף את המנחה שלי בקושי אבל דווקא אתמול היא לא הגיעה ועכשיו חסרה לי זריקת הכוח והעידוד ממנה להמשיך הלאה השבוע ולהתקדם לעבר המשקל המיוחל… :עצוב:

[אלמוני]

קודם כל שאפו על ה-300 גרם זה יותר טוב מ-100 יותר טוב מ-200 גרם ויבטח ובטח יותר טוב מכלום ירידה, שלא לדבר על עליה… כל גרם שיורד מבורך!!!
לגבי המישפוחה.. צוחק מי שצוחק אחרון, אל תתני לגירויים מסביב להשפיע עליך, ראי בזה כמבחן מלמעלה שבודק עד כמה את חזקה ובמכוון שולח לך את הגירויים הסביבתיים האלה כדי לראות עד כמה את מכווננת מטרה. הדרך להצלחה רצופה במיכשולים וזה רק אחד מהם, תעברי אותו, תתמודדי מולו בדיוק כמו שעמדת מול הקינוחים והמאכלים שחמתך הכינה ונאלצת לאכול על קצה המזלג… שם גדולתך הוכחה בענק!!! תלמדי לטפוח לעצמך על השכם אחרי כל עמידה במבחן ומשם תתקדמי… כי מי יכול עליך מי?!?! בהצלחה יקירה 🙂

[אלמוני]

וכל הכבוד שעמדת בכך.
יחד עם זאת, מאחר ומדובר במסגרת משפחתית שסביר שתיפגשי על בסיס שבועי כן שווה לבחון ולראות איך ניתן להתמודד עם המצב.

ראשית-תראי אם את יכולה לגייס לצידך את בעלך. גם בעידוד האישי אותך וגם בהדיפת כל “הנשמות הטהורות” סביבך.

בנוסף, אם את יודעת שלא ממש מתחשבים בך-אל תתביישי לדאוג לעצמך. רק בשבוע שעבר הוזמנו לגיסתי וידעתי מראש שלא יוגש כמעט כלום שמתאים לי או שהיה שווה לבזבז עליו מנה מותרת. אז בלי לשאול יותר מידיי, דאגתי להכין פשטידת תרד ופסטה ולהביאה איתי. אכלתי אותה יחד עם סלט ירקות (שבכל זאת היה שם) ועוד קצת סלמון וזהו.
אני מבטיחה לך שאם תנהגי כך פעמיים-שלוש, בשלב כלזהו יבינו את המסר ואפילו יכבדו אותך.

ובנוגע לקינוחים-אני לא יודעת מה העדפותייך בנוגע למותרת אבל אולי שווה לבדוק את האפשרות של לאכול מהקינוח כמותרת ואז הכל בסדר. גם כאן יש לי טיפ קטן-אני כל יום שישי מכינה את עוגת הגבינה עם הביסרוויטים של חלי ומביאה כקינוח לארוחת הערב. מאחר ומנה ממנה מחליפה ארוחת בוקר אני ביום שישי מחליפה בין ארוחת לילה לבוקר וכך יוצא שמגיע לי :לשון: לאכול חתיכת עוגה כזו כקינוח
וכך….צוחק מי שצוחק אחרון כל הדרך לשקילה….

[אלמוני]

יהל, אני קוראת את התגובות שלך בפורום ומאוד נהנית.
מסכימה איתך שכל ירידה היא ירידה ותורמת להגעה ליעד …
תייצרי את הרוח במפרשים – תמצאי פתרונות לכשלים (אני ממש פסיכולוגית של עצמי), את מוזמנת לאכול? בלי שום בושה תשאלי מה יש (בייחוד אם זו חמתך) – אני למדתי לא לצפות מאף אחד לתמוך בי – אני עמוד התווך של עצמי, את תמיד יכולה להכין סלט טוב ולבחור את הבחירות הנכונות לך(!!!).
ו.. תמיד את יכולה לשתף בפורום ולקבל את מלוא התמיכה 😉

[אלמוני]

יהלי,
את מעודדת הרבה בנות בפורום וגורמת לנו לא להרים ידיים, זה הזמן שלנו להחזיר לך 😉 .
עם חמות אין מה לעשות, מי שלא מוכן לתת לך יד זה רק מקנאה, תהייה חזקה ובחיוך תגידי שאת לא מוכנה לאכול שומנים מיותרים, לבעלך את יכולה להגיד בתמורה לארוחה נחזור הבייתה ברגל ולא משנה מה המרחק :המום:
אל תתבישי לבוא בידיים מלאות, את יכולה להכין סלט מדהים שרק יקנאו בו ואינו מפריע לך בתהליך (כמו סלט מאנטי פסטי), תביאי איתך לזניה דלת קלוריות בשרית או חלבית (בהתאם לארוחות לשלכם) והם כבר יוכלו את עצמם ואת לעומתם תוכלי מנה משביעה, יפה ולא משמינה.
אל תתבישי לפרגן לעצמך, להוריד 300 גרם זה לא מובן מאילו :אוהב:
שבוע נפלא שיהיה לך

[אלמוני]

300 גרם זה יפה מאוד!!!
לפעמים יש לנו קשיים בדרך, אבל את יודעת היטב איך לחזור למוטב ולהחזיר לעצמך את הרוח במפרשים, תחשבי על כול הטיפים הטובים שאת נותנת כאן למשתתפות הפורום ותיישמי אותם על עצמך. כשאת הולכת להתארח לארוחת ערב אל תתבישי תכיני ארוחה שגם את תוכלי להנות ממנה ואל תתבישי לאכול רק מה שמתאים לך לתפריט, שהם יצחקו ואת אח”כ תצחקי עליהם בחזרה :מאושר:
אני חושבת שאם חסרה לך השיחה עם המנחה לא יקרה כלום אם תרימי אליה טלפון לקבל ממנו שיחת עידוד.
בהצלחה :צוחק:

[אלמוני]

קודם כל כל ירידה היא ירידה!!! זה כבר מצויין במיוחד שביום שישי טיפה “חרגת” לגבי המשפחה, תחזיקי מעמד!!! אני מבינה אותך מאוד, תנסי להתעלם פשוט לא להקשיב ותמיד אבל תמיד תדאגי לעצמך כמו שהיית דואגת למישהו מאוד קרוב וחשוב לך!!! כי אם לא נדאג לעצמינו אף אחד לא ידאג לנו, לפעמים אנחנו שוכחות שחוץ מזה שאנחנו אימהות, נשים של הבעלים שנו – אנחנו גם בני אדם!!! , אם כן – ניהייה מאושרות מההצלחות הקטנות ,כתוצאה מכך המצב רוח יהיה טוב וכולם יהנו גם מאיתנו…
פשוט תתעלמי מה”צחוקים”של כולם, תתמקדי בעצמך ותיראי כמה תרגישי טוב!!
ולגבי הירידה – 300 גרם זה יפה מאוד!!!

[אלמוני]

מבינה אותך, התמיכה מהסביבה הקרובה בהחלט מתבקשת אבל אני הייתי מציעה לך לחפש את הביטחון שאת מצפה לאוב מהם, בתוכך כי שם נמצא הכוח האמיתי, איפה שהוא לא תלוי בעידוד של מישהו או במחמאות. תשכנעי את עצמך שאת שווה גם אם לא אומרים לך את זה. ועובדה שאת שווה כי למרות כל הקשיים לא נשברת וכן ירדת וכן יש לך כוח. אני הייתי מבקשת מחמותי שתכין לי משהו במיוחד בשבילי לפי הדרישות שלי ואם קשה אז תכיני לך בעצמך. תדאיגי שיהין תחליפים שינחמו אותך בזמן שכל השאר אוכלים מה שבא להם. ותזכרי שהם נהנים מהאוכל וזו בהחלט הנאה אבל האושר שאת חובה כשאת יורדת במשקל אין לא תחליף נכון?

[אלמוני]

כתבת לי שריגשתי אותך במכתבי?אז את, ריגשת אותי בתגובתך.
קיראי מה שכתבת לי ותלבישי על עצמך.
אם אני מדהימה אז מה את?
לי יש את כל התמיכה שבעולם ואת???
מתמודדת לבד עם כל הנשמות הטובות ובכל זאת יורדת 300 גרם???????
הצעתי לך, אף פעם אל תתאכזבי מירידה קטנה כי הקטנות מצטברות לגדולות ואני דוגמא חיה…
אל תתאכזבי מחוסר תמיכה אלא תתעודדי מאלה שיודעים ומעריכים מה את עוברת.בפורום,בקבוצה,המנחה,ואני בטוחה שגם במשפחה תמצאי “צדיק אחד בסדום”…
לגבי האוכל…תסמכי רק על עצמך…תאכלי לפני הארוחה כך שלא תגיעי רעבה.תכיני לך דברים שוים והביאי עימך גם אם יפגעו זו בעיה שלהם.ולמי שצוחק אל תשימי לב…כי מי שלא מסוגל לשלוט בעצמו ולא מדובר רק על אוכל צוחק על אחרים…לכן אם משהו יורד עלייך אל תתרגזי תצחקי לו בפנים ותתגאי בעצמך על שאת בניגוד אליו מסוגלת לשלוט…את יכולה גם לענות בקול ולומר שמותר לך לאכול קינוח כמותרת אך לא שווה לך לבזבז אותה על דבר כזה לא מספיק שווה…
וכבר כתבו לך שצוחק מי שצוחק אחרון…
אז תמשיכי להיות מאושרת עם כל ירידה
וכמו שעודדת אחרים תעודדי את עצמך
המון המון כוח והצלחה!

[אלמוני]

אני יושבת עכשיו בעבודה וקוראת את כל התגובות ואני ממש עם דמעות בעיניים. ידעתי שפניתי למקום הנכון ושיש לי את התמיכה המדהימה שלכן ואין ספק בכלל שעודדתן אותי מאוד ועל כך אני מודה לכן… 🙂
סתם היה לי שבוע קשה והעניין הזה ביום שישי רק ביאס אותי יותר אבל התגברתי והרבה בזכותכן וכמובן בזכות גל המנחה המדהימה שלי שראתה את ההודעה ומיד התקשרה לעודד ולשאול מה קורה!!
אין ספק בכלל שיש להתעלם מכל הנפשות “הטובות” ולהתקרב רק לאלו שתומכים, כי הם הכוח האמיתי שעוזר לנו להצליח בתהליך שאנחנו עוברות. את הכוח שלי יש לי אבל זה נחמד לקבל גם תמיכה מבחוץ ובעיקר בסופי שבוע שהם הקשים יותר כי המסגרת פחות מסודרת משאר ימות השבוע. אני אקח את עצתכן ואת עצת המנחה המדהימה שלי ואתחיל לדאוג לעצמי ולדרוש שיכינו לי אוכל ומי שלא רוצה אז שיעלב כשאביא בעצמי… :מאושר:
תודה תודה תודה תודה לכן, אין עליכן!!!

[מאת]

תגובות