לדעתי הכוח להמשיך טמון ביכולת לסלוח לעצמך.. לסלוח שיש תקופות שבהן מכל מיני סיבות קשה יותר להתמיד, קשה יותר לדחוף קדימה, וקשה יותר להיות חזק.
להבין שאדם הוא לא רק גוף, הוא גם נפש, ושהחיים מביאים הם אתגר, שלפעמים מצליחים יותר ולפעמים מצליחים פחות… אבל שכל “מפלה” היא סוג של ניצחון, כי עברת אותה, צלחת אותה, ולא נכנעת לה והמשכת ליפול ולצנוח.. כל התנגדות שלך למפלה, גם היא מתבטאת רק ברצון העמוק להשתפר, היא ניצחון, ובה טמון גם הפוטנציאל של העליה למקום טוב יותר. על אף הרצון להבין הכל, כל תהליך ביולוגי או פסיכולוגי שעובר עלינו, לפעמים צריך גם להיות מספיק חזק בשביל להכיל את הלא מודע… את האי ידיעה למה דווקא עכשיו קשה וקודם היה פחות.. למה ההתמדה לא מביאה עמה פירות בזמן שהיינו רוצים… האי ידיעה, מה שלעיתים מתפרש כחוסר שליטה, יכולה להפוך בין רגע לשליטה מלאה, ברגע שמקבלים אותה… תסלחי לעצמך, תרפי, תנשמי, כל יום הוא דף חדש ואין צורך “לספור” את מה שהיה ביום שלפניו, כל יום הוא ניצחון קטן שלך… כשתהיי שלווה יותר עם התקופה שעוברת עליך כרגע, בידיעה ובביטחון שהיא תחלוף (כי עוד לא קם המניאק שעצר את הזמן), תתחזירי לעצמך את תחושת השליטה, ועמה תבוא גם השליטה בשאר התחומים, כמו תחום התזונה.