השאירי את הכעסים בחוץ. אין להם מקום בתכנית שלנו. גם אני מנסה להפנים את העובדה שכעסים, רגשות אשם, יסורי מצפון בעקבות נפילות הם האויבים הכי גדולים שלנו – הם מובילים אותנו שוב לאוכל ולמעגל הסגור והמסוכן הזה. הנפילה שלך (שגם לא הייתי קוראת לה נפילה כלל) נמחקה, צאי לדרך חדשה כאילו לא היה דבר ותמשיכי כ..ר..ג..י..ל !!! ואם את רוצה להתעודד יותר – גם אני בעצמי – אחרי שעברתי יום מדוגם אתמול עד שעות הערב, נפלתי בשעה 21:00 לאחר ארוחת הערב והאמיני לי שהנפילה שלי היתה הרבה יותר גדולה משלך, החולשה שלי היא למתוק. אין לי מושג למה זה קרה, כמובן שניסיתי לנתח, להבין למה, מה זרק אותי לשם וכמובן שלא היתה לי תשובה למה נפלתי – פשוט נפלתי וכשאני נופלת זה מינימום בערך קלורי של מנה מותרת. אבל אני קמתי ואני ממשיכה כרגיל, אין לנו ברירה אושרת. זה יהיה תמיד חלק מדרכנו, כי אנחנו לא מכונות ולא רובוטים ולא פס ייצור מדוייק. תאמיני לי שגם אני יש לי ייסורי מצפון אבל אני ממש מנסה להעיפם החוצה ממחשבותיי – כי אחרת הכעס יזרוק אותי שוב לנפילה נוספת והמדרון הרי הוא תלול וללא סוף . תגברי את עצמך עם הרבה הרבה מים ויותר פעילות ותמשיכי כרגיל – יהיה בסדר – מבטיחה לך. דיברנו הרי על חולצה לבנה מכופתרת לא? ואני על ביקיני – אז קדימה, ממשיכים ולעולם לא מפסיקים !!!
בהצלחה,
מהילושי