הי דנה, מה שלומך?
אני בת 24, ומאז שאני זוכרת את עצמי הייתי הנערה העגלגלה בשכבה. לא הייתי השמנה של השכבה, אבל בהחלט היית מלאה. ואני חושבת על תקופת התיכון, שהייתה אמורה להיות בין הטובות ביותר בחיי, שלמעשה רק ציפיתי שתחלוף. על חוסר הביטחון העצמי, הביישנות, אי הנוחות התמידית שחשתי רק מלהיות בתוך העור של עצמי.
ואני נזכרת בתקופת הצבא, שגם בה הייתי מלאה, חסרת ביטחון ופגיעה.
הלוואי שהייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, וחוסכת מעצמי שנים של בושה ופגיעות. כרגע אני מתקרבת למשקל היעד שלי, וסוף סוף מרגישה שאני האדם שתמיד הייתי צריכה להיות.
אני מבקשת ממך לא להתעורר בגיל 24 ולהבין שעליך להשתנות. תעשי זאת עכשיו, ותתחילי ליהנות מהתקופות היפות ביותר בחייך.
אני מאמינה בך. הגוף שלנו בגיל ההתבגרות לא תמיד “מסתדר”, וההורמונים שרצים בגוף לא עושים לנו עבודה קלה. אבל זה אפשרי. בבקשה תעדכני אותי איך הולך לך, תיצמדי לתכנית חזק ואל תפסיקי להאמין.
מתישהו תצטרכי להתחיל לעשות אותה ברצינות, ועדיף לך מוקדם ככל האפשר, לא?
בהצלחה!
יפעת.