שלום לכולם ובעיקר לכולן….
אתן אמנם לא מכירות אותי אבל אני מכירה אתכן היטב, כן, אני אחת מאלה ששואבת כוחות נפש מלהיות “זבוב על הקיר” בשיחות שלכן…. אז קודם כל תרשו לי לפרגן לכן על האהבה והדאגה העקבית יש לציין שלכן אחת לשניה והחברויות האמיתיות שנוצרו עקב שותפות הגורל הזאת (או בשמה המוכר יותר בקרב משתתפי חלי “מחלת השמנת”) אני רוצה להגיד לכן שאני נכנסת לפורום לעתים קרובות רק כדי להיווכח כל פעם מחדש שאני לא לבד במלחמה הזאת והידיעה שיש מי שמבין (גם אם הוא לא מודע לכך) מחזקת ומצילה ממש….
אז הסיבה שהחלטתי סוף סוף לצאת מהמחבוא שלי (גם אם לא עד הסוף….) היא שבחדשים האחרונים אני מרגישה שאני נמצאת בתוך אמבטיה עמוקה שדפנותיה מרוחות בשמן וכמה שאני לא מנסה לטפס אני פשוט מחליקה בחזרה למטה….
אני נמצאת בתכנית כבר די הרבה זמן ובשמירה (סיבוב שני…) יש לציין שבדיוק בזמן הזה בשנה שעברה יצאתי משמירה ועזבתי את הקבוצה ואני חוששת שאני שוב נופלת למערבולת הזאת וההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה…אני זוכרת כמה קשה היה לחזור להסתכל לגולם בעיניים כמה קשה היה לראות את המספרים האלו והמחשבה המייאשת על איך זרקתי הכל לפח אבל גם כל אלו לא עוצרים בעדי לאכול כאילו אין מחר….אני יודעת יודעת יודעת שזה לא שווה את זה ושהאכילה הגרוטסקית הזאת לא עוזרת אלא רק גוררת אותי עוד יותר עמוק למטה אבל באותו רגע זה כאילו שאין לי כוח אפילו להתנגד לרצונות של עצמי ואני נכנעת בלי אפילו לתת פייט (שזה כל כך לא אפייני לי) אני זוכרת את עצמי בתחילת התכנית…היה לי כזה “רעל בעיניים” הייתי כמו לייזר שיורה בול למטרה בלי תירוצים בלי התבכיינויות בלי שטויות,זאת היתה התקופה הכי טובה בחיי…ועכשיו? לאן כל זה נעלם? הרי עכשיו מתחיל (או בעצם ממשיך ) הקרב האמיתי החכמה היא הרי לא לרדת החכמה היא לשמור ודווקא עכשיו כשאני צריכה את עצמי הכי חזקה אני מרגישה שרוח הקרב דועכת ואני נותנת לצרות של חיי היומיום (שאמנם קצת נפלו עליי חזק לאחרונה אבל ברור לי שיש לכולם….) להגדיל לי את מידת המכנסיים….
זה כל כך מצחיק אותי שאפילו תוך כדי כתיבת מלים אלו אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהמצב הזה אז למה לעזאזל זה כל כך קשה????????? אני רוצה את הרעל שלי בחזרה את שמחת החיים את רוח הקרב!!!!!!! את ההתמכרות לגולם בניגוד להימנעות ממנו…. אני כל כך אוהבת לצחוק,צחוק אמיתי מהסוג שגורם לבטן לכאוב….אני רוצה את החיים שלי בחזרה זה נכון שלכל הדברים האלה בעולם מושלם לא צריך להיות קשר למשקל אבל מה לעשות? בעולם שאני חיה בו שרחוק משלמות הכל מתחיל במשקל… וזה גונב ממני את שמחת החיים…
אף אחד מהקרובים אליי לא מודע לכל הדברים האלה (אני גרה לבד ככה שאין בעיה להסתיר בולמוסי אכילה לפנות בוקר…) אני מסתרת מאחורי כל כך הרבה מסיכות שאפילו אני כבר לא יודעת איפה נגמרת ההצגה ומתחיל הבנאדם האמיתי…תאמינו לי כבר היה צריך לעמוד אצלי אוסקר בבית על המשחק שלי….
יש לציין שאני עושה תכנית מושלמת עם כל הארוחות ומודדת כמויות מדויקות עושה המון ספורט (מתוך אהבה אמיתית ולא כי אני חייבת….בחיי) אבל אם לצטט את אביב גפן… “השדים באים בלילה, קולעים צמות מהכאב,זה רק הלב שכואב לך,אל תדאגי זה רק הלב….”

תגובות?????