הי לכולם,
חזרתי מקודם מכינוס משפחתי של חנוכה אצל גיסתי. היה שולחן עמוס בלביבות, סופגניות מקונדיטוריה וסופגניות שגיסתי בעצמה טיגנה. כולם אכלו להם ואני פשוט אמרתי לעצמי: “אני חזקה יותר” וסירבתי בנימוס. אבל כמובן שהיו כאלה שאמרו: “נו, תטעמי רק ביס קטן, רק חצי לביבה, נו לטעום בשביל החג, את יותר מדי לוקחת את זה קשה…” , כמה שאני “אוהבת” כשמתחילים לשכנע אותי ככה. הרי הם לא יודעים שעוד רגע קל, יצר האוכל הערמומי היה בוקע מתוכי ומשתלט עליי והופ.. הייתי כבר נוגסת במשהו שמנוני ומיותר. אז חברים יקרים, רציתי לומר לכם שלא התפתיתי ונשארתי איתנה וחזקה ואמרתי שאני ממש לא רוצה ! זהו, התעקשתי ועמדתי על שלי. הגעתי הביתה ואכלתי לי ארוחת ערב טעימה להפליא ושפויה – אני חושבת שבעצם היא היתה אף טעימה יותר כי ליווה אותה טעם הניצחון – הצלחתי להגיד לא !!!
רוסנה יקירתי, עמדתי בהתחייבות !
להת' וחג שמח לכ… ו .. ל… ם !!!
ממני – הילולי
.
.
