“אני חיה לי מיום ליום”, וואלה כמה נכון, כמה פוגע בול. ראשית תודה על התמיכה והעידוד. אתמול כתבתי שנפלתי והתרסקתי ואת כמובן היית ON-LINE כדי לחזק. עוד לא קיבלתי החלטה (יותר נכון אומץ) אם להגיע לקבוצה היום או לא. אבל מה שבטוח שמהיום בבוקר כבר הייתי שפויה יותר, אז מה בוער בי? לחזור למוטב…. וככל שאקדים כן ייטב.

שלום,
מה בוער בי? הפחד לחזור להיות שוב שמן. זה אף מונע ממני לפעמים נפילות.
לאורנה,
יחד עם זאת היו לי נפילות. אנחנו בסך הכל בני אדם. הכי חשוב זה לחזור הכי מהר לתוכנית ולהגיע לקבוצה. אנחנו צריכים לקחת אחראיות על מעשים שלנו. חשוב ללמוד מהניסיון. לדעתי זה מאוד עוזר לנו להתקדם בתהליך ההרזיה. אז…תחזרי מהר לתוכנית ולקבוצה (:
דן.

בוערת בי אש האהבה. אני לומדת לאהוב את עצמי אחרי שנים של נתק טוטאלי מעצמי.
בוערת בי תמונה. סילואטה של אשה שיושבת רגל על רגל, היא חדה וכל יישותה חדה. לא רוצה יותר את הקווים העגולים אלא רק את השפיציים, החדים, הברורים, הצלולים.

בוערת בי תמונה מדוייקת איך אני רוצה להראות, ואני מציבה לי גם תאריך יעד, ויודעת שאראה בדיוק לפי התמונה שבדמיוני.

היום אני יודעת שזה אפשרי. את הטריגר הבאתי מהבית, אבל בקבוצות פגשתי אנשים שללא ידיעתם שינו לי את חיי.