מביטה לה בעיניים – צועקת לה ” עופי מכאן את לא רצויה אצלי יותר” , אבל מה ? היא לא מוכנה לזוז מטר,
סנטימטר גם לא , אפילו לא מילימטר.
היא מסתכלת עליי , מלגלגת , צוחקת עליי ונשארת בתוכי , לא זזה .
שאני אוכלת , עושה ספורט , קונה בגדים , מתלבשת , אפילו סתם שאנייה שניה עם המחשבות שלי . היא לא זזה ממני , .
היא קוראת לי : “גוש שומן” , “מכוערת ” , “בחיים לא תמצאי אהבה” .
אני כאן לנצח ! היא אומרת , ואני שוב באותה מנטרה חוזרת ,
אני אנצח אותך! רק חכי ותראי ….
היא מפריעה לי במערכות יחסים גם עם עצמי.
אין לי אורח חיים בגללה .

כל בוקר אני צועקת לה ללכת , את מפריעה לי , זוזי ממני , והיא שוב … גורמת לי להזיל דמעה.
די ! מספיק אני עושה שינוי ! לא בא לך לעוף ממני כבר?
לא ! היא עונה , אל תילחמי בי לנצח כי אני חלק ממך .. אני לא אעזוב אותך לעולם ..

אוווף! למה אני לא כמו כולם ? אני עונה לה ..
היא בשלה : את לא תיפרדי ממני ! אני כאן

אני מסתכלת עליה במראה .. היא באמת שם , לא הולכת לא עוזבת היא חלק ממני …
לאט לאט למדתי להשלים איתה , אבל עדיין חלק ענקי בתוכי רוצה לקום מחר בבוקר ולראות שהיא נעלמה , שהיא כבר לא מסתכלת עליי יותר בצורה מזלזלת …
שהיא גאה בי ! שאני עושה שינוי משמעותי בחיי – ואני לאט לאט מקטינה אותה ..
עכשיו היא כבר לא כזו מפחידה .. למדתי להתמודד איתה, מיום ליום משבוע לשבוע היא קטנה יותר , פצפונת יותר , כבר לא מפחידה .. לי יש את הדרך שלי להתמודד איתה כבר.
עכשיו ? אני מזלזלת בה – את תיעלמי ! את תלכי ! את לא תהיי כאן כבר עוד מעט …

מחכה לרגע הזה , היא עונה ,
על החתום : השמנה שבתוכך !