אני חדשה בחלי ממן. הצטרפתי לקבוצה שבוע שעבר. אני חייבת להודות שהתוכנית מאוד קשה לי. היום הראשון היה הלם מוחלט. בכיתי מרעב! כן ממש ככה. אולי כי לא הייתי מאורגנת מספיק. אבל גם במהלך השבוע האחרון זה לא שהאני יכולה להגיד שהייתי שבעה לאורך היום. המנות לא מספיקות לי אפילו שיש בינהן מרחק קצר של שעה וחצי-3 שעות. אני שותה המון מים, אני אוכלת ירקות בין הארוחות ואני עדיין רעבה במהלך היום.
עכשיו הסיפור הוא בעצם שנשקלתי בבית ביום חמישי בבוקר שיהיה לי מעקב עצמי. היום בבוקר נשקלתי שוב כדי לדעת פחות או יותר איך ארד היום בקבוצה בערב. כשגיליתי שירדתי “רק” 800 גרם אחרי שכל השבוע שמרתי וסבלתי! ממש בכיתי. ציפיתי לרדת הרבה יותר אחרי שבוע של רעב. אז חלקכן (או רובכן/כולכן) תגידו שאסור להישקל בבית.. אבל הייתי חייבת.
הרגשתי תסכול נוראי ובכיתי. אני מרגישה שכל הרעב והסבל שעברתי בשבוע האחרון לא היה שווה. נשים בקבוצה ירדו הרבה יותר מזה כשהן בתוך התהליך ולא בתחילתו.
המדריכה שלי לא עונה לטלפונים במהלך השבוע אז התקשרתי למשרד לא מזמן ואורנה ענתה לי. כמובן שעודדה אותי ואמרה לי לחכות לשקילה היום.
הבטחתי לכתוב כאן בפורום, ואני אעדכן שוב אחרי השקילה בקבוצה.
די מבאס שאין מענה מצד המדריכה במהלך השבוע וגם בשקילה נמצאים בקושי דקה אחת כי היא מתקתקת אנשים כדי לשקול את כולם (ויש המון).
אז כן, אני מבואסת למדי ועבר רק שבוע….
:עצוב: