גם אני ה'שמנה' במשפחה. תשמעי, דבר ראשון – אל תלחמי בגוף. זו לא מלחמה. בסך הכל את רוצה להזין את גופך בבריאות, במה שדרוש לו ולא להאביס עליו…כבדי אותו, התייחסי אליו באהבה.
תחשבי שכל הזמן האבסנו עליו ואכלנו שטויות ועכשיו צריך לבקש ממנו סליחה, להגיד לו תודה שהוא מתפקד, בריא וחזק למרות חוסר הכבוד שלנו אליו, ולשנות את התנהגותינו ולהתייחס אליו בכבוד.
אין ספק שקשה להתנזר מדברים אהובים למשך זמן רב, לכן אני חושבת שמותר מדי פעם לחטוא פה ושם והעיקר זה לחזור לתוכנית
גם אנשים רזים אוכלים מדי פעם קצת יותר אבל זה לא גורר אצלם אכילה חסרת שליטה… אז אם תביני שזה בסדר- כך תחזרי מהר יותר לתוכנית ולאכילה שפויה.

הי טליה, קראתי את מה שכתבת בתחושת הזדהות עמוקה. הקול כ”כ מוכר. 1. מקווה שהגל עבר ושיצאת מחוזקת.
2. הנה “תכנית החירום” שלי: כשאני תופסת את עצמי ב”אטרף” אני 1. קודם כל אומרת לעצמי שאני הורסת עכשיו ולא בונה 2. נושמת עמוק ועוזבת את האוכל ואפילו יורקת מה שיש בפה. 3. שואלת את עצמי שאלה קריטית – מה הדבר הקטן ביותר שאני כן מסוגלת לעשות עכשיו על מנת לחזור למסלול. בדר”כ זה לשתות כמה שלוקים של מים, אז זה מה שאני עושה וזה כבר מכניס אותי להלך רוח אחר.
בהצלחה רבה