היו לא מעט סיבות שדחפו אותי בחזרה למסלול- הביטחון שעלה קצת כשירדתי במשקל אז- שוב ירד, כל הארון שלי כבר פשוט לא עלה עליי (אגב, היום הרוב כבר גדול) ובעיקר הרגשתי לא נוח עם עצמי, לא נוח להתלבש, לא נוח להסתכל במראה, לא נוח להיראות בציבור, מצבי רוח ירודים, כבדות, עייפות. אמרתי לעצמי שהקבוצה של חלי ממן זה הצ'אנס האחרון שאני נותנת לכל הדיאטות האלה. ואולי מהמקום הזה ומהתקווה האחרונה הזו שעוד נשארה, באמת מצליחים. כשמתכוונים באמת, כי אין מה להפסיד. כשירדתי את ה20 ק”ג הראשונים (עוד לפני חלי) הייתה לי מוטיבציה בשמיים, משמעת עצמית מאודדד גבוהה וכמובן שהיה את מה שהיה לאחר מכן. איך מגייסים שוב את המוטיבציה הזו? האמת, לא כל כך יודעת מאיפה שאבתי את הכוחות האלה. זה בהחלט לא מובן מאליו לעבור את זה פעמיים (ולהצליח!). מה ששונה אצלי בתהליך הזה, שהכוחות לא באו במאסה אחת גדולה בהתחלה, הם לאט לאט התחזקו ועדיין מתחזקים ואני נזכרת לאט לאט כמה כיף להרגיש ככה ולאן אני רוצה להגיע.
הירידות שלי בממוצע נעות בין 500-600 גרם לשבוע. לאט ובטוח! :שמח1:
:אוהב: