אז איך זה התחיל ? לפניי שנתיים וחצי היו שמועות על איזה קבוצת הרזייה שנפתחה בגבעת אולגה במקום בו אני גרה אז אני ו-2 אחיותיי החלטנו לנסות לברר מה זה בעצם חלי ממן . מי היה מאמין שהיום אני אשב בחדר ובעצם לא אצליח לנסח מילות תודה על כל מה שעברתי מאותו היום הזה שנכנסתי לחדר בו התנהלה הקבוצה. שנתיים וחצי אני לומדת כמה זה תהליך אין סופי , מלחמה , אורח חיים …ילדה בת 16 לא באמת מבינה מה זה חיים בריאים מה זה חיים בכללי ואיך צריך לחיות אותם בדרך הטובה ביותר והבריאה ביותר . בכל התקופה המדהימה הזאת השתנתי כלכך הרבה הכרתי 2 נשים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי , הכוח שלי , המודל לחיקוי , "תחנת תדלוק" , משפחה … רונית ונועה תודה לכן על אין סוף אהבה שהענקתן לי מהרגע שנרשמתי לקבוצה ועד הרגע שבו אני זקוקה לעזוב בגלל הצבא למרות שפיזית אני לא אתכן מהלב שלי אתן לא תצאו לעולם אני יודעת שאני שיניתי את הרגלי האכילה שלי אני יודעת שאני עשיתי את העבודה הקשה בלהוריד 31 קילו אבל אני אומרת בלב שלם שלא הייתי מצליחה להוריד אפילו לא גרם אחד אם לא הייתן איתי בתהליך הזה חשוב לי לציין את התודה הענקית הזאת פה באתר כדיי שכולם יבינו כמה חלי ממן זה מעבר לתהליך ירידה במשקל … כמה מפגש של שעה וחצי פעם בשבוע גרם לילדה שקטה , חסרת מוטיבציה , ביטחון עצמי שואף ל- 0 , חסרת עמוד שידרה לעמוד מול קבוצה שלמה ולהגיד " אני עדן מחלוף בת18 וירדתי בסך הכל 31 קילו " . אני לא פוחדת להיות אני, אני לא מתביישת להיות אני , אני אוהבת מה אני רואה ויודעת שאין דבר העומד בפניי הרצון . באחד המפגשים רונית סיפרה לנו סיפור על אדם שאוחז בשתי ידיו כדים עם מים שיש בהם חורים ועד שהגיע מהבאר לביתו כבר לא נותרו יותר מים בכדים הוא מאוד היה מאוכזב אך כשהביט אחורה ראה שהחורים בכדים שמהם נזלו המילים יצרו בדרך לביתו שביל מלא פרחים צבעוניים .. הסיפור הזה הולך איתי לכל מקום כדיי להזכיר לי שגם אם קשה בסוף כשעומדים בפסגה ומסתכלים אחורה רואים איזה תקופה מדהימה עברנו ושתמיד אפשר להפוך דבר שלילי לחיובי, אני עברתי את התקופה הכי מדהימה ומשמעותית בחיים שלי אז נועה ורונית בכר אני אוהבת אתכן כלכך את המקום שלי בלב כבר תפסתן ותודה ענקית שלא הפסקתן להאמין בי גם בחודשיים קצת יותר קשיים תודה שבזכותכן הפכתן אותי לילדה מלאת נחישות לכבוש את היעד הבא שלה .
"כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים."
נכתב ל – רונית בכר