ד”א, גם אותי מכנים שושה (סתם שתדעי חחח)
דברייך מאוד נגעו לליבי, אני בגילך והתחלתי את דרכי בתוכנית של חלי ממן לפני שנתיים ומכאן נובעת ההזדהות שלי איתך- אנחנו נמצאות בגיל משוגע של אהבות, אכזבות, כאב, מצבי רוח הפכפכים, שגעונות, פתאום אנחנו שמחות, אחרי שניה עצובות.. אבל זה חלק מהחיים וצריך לקחת הכל בפרופורציה ולקבל הכל באהבה.
לא חשוב מה, מי, למה ואיך, את צריכה לאהוב את עצמך בכל מצב, ללא תנאים! לא סתם אמרו חכמים מאיתנו “אם אין אני לי, מי לי?”, את חייבת לפרגן לעצמך ולאהוב את עצמך כמו שאת, דבר שיוביל בסופו של דבר לכך שגם האנשים סביבך יוכלו להעניק לך אהבה.
תתחילי מזה שתתלי לך את התפריט על המקרר/ בחדר ותחיי מארוחה לארוחה- ככה יום יום, שבוע שבוע.. ואת תראי שמשבוע לשבוע את אוספת לעצמך עוד ועוד פנינים בדרך (כמובן שהפנינים הם הקילוגרמים שתשילי מעלייך בנחישות והתמדה!)
תהני מהתהליך, זו הדרך היחידה לשנות הרגלים ולהפוך את התוכנית לאורח חיים, הרי כשאנחנו לא אוהבים את עצמנו ולא נהנים ממה שאנחנו עושים, אין לשום דבר משמעות.
אל תתני לאף אחד ולשום דבר לערער ובטח שלא להוריד לך את הביטחון העצמי, תהיי תמיד עם ראש מורם ואל תרגישי נחותה מאחרים, תאמיני לי יש הרבה “כוסיות” שלא שוות חצי ממה שאת שווה.
כנסי לסיפורי ההצלחה באתר, תשאבי כוחות מהסיפורים ומחברי הפורום,תקבלי את עצמך, תאמיני בעצמך, תאהבי את עצמך- רק אז תוכלי להתחיל בתוכנית מדוייקת שתוביל אותך אל ארץ הרזון 🙂
המון המון ה-מ-ו-ן בהצלחה, תמיד פה בשבילך, קורלי :).