רוסנה,
עם כל הנחמות והעידודים מסביב, אני בהחלט מרגישה ומבינה את הרגשתך, לפתע פתאום האוכל הצליח לשלוט בי וכזה אישית קורה לי אין דגם משוכלל יותר של שואב אבק ממני. אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, היום את בנקודה אחרת, את יודעת לקום גם אם זה קרה לך הפעם במערכה של מס' ימים – את חייבת לקום !!!!!!!!
המדרון הוא חלק, תלול וערמומי ! עצרי את הסחף מיד – כי היום את חזקה ומסוגלת !!! לעיתים, עם כל השינוי שאנו הצלחנו לבצע, עדיין נשארים שאריות מהעבר שלנו, חוסרי השליטה הקטנים הללו, שבהם למרות שאת יודעת שלא – את בכל זאת עושה כן ! אבל הגדולה שלנו היום שזה מתמזער, ועם כל הדרך שעושים בתוכנית זה עדיין לא נעלם אבל זה מתמזער ולכן זה עדיין חלק מאיתנו וצריך להשלים עם זה שלעיתים זה עדיין קורה – אבל את נורמלית ובטח את לאחר שהשלת מעצמך כמות ענקית של ק”ג !!! הכוחות הם בך ויש לך ה..מ.. ו..ן !!! קדימה, לעבודה, אספי את כוחותייך העצומים וצאי לדרך שוב – פייטרית שכמותך !!!
אוהבת אותך ומאמינה בך מאד,
בהערצה – הילושי
נ.ב: מה קורה עם השיניים ? את רוצה לצעוד מחר ????????? עדכני אותי.