אסנת אהובה
אין לי ספק שכל המדריכות של חלי הן מקצועיות, נותנות תפריטים, מעבירות מפגשים, ואפילו נותנות תמיכה אישית למשתתפות שלהן מידי פעם. אבל מה שעשית עבורי הבוקר, הדהים אותי בצורה שקשה לי לתאר. זה חרג לחלוטין מגבול מפגש עם קבוצה של חלי ממן.
באתי שבורה, מיואשת, כמעט מרוסקת, עם דף רישום, אחרי שבוע שבו הצלחתי סוף סוף לשתות לפחות ליטר מים בכל יום, שבוע שבו חזרתי סוף סוף לספורט, והמשקל הגולם הראה עליה. אני לא יכולה להיות לא בשליטה. זה הורג אותי כשאין לי שליטה על מה שקורה לי. נכנסתי אליך לחדר לפני המפגש, בכיתי בטירוף (כי אני עוברת תקופה לא קלה בתחומים רבים כרגע, שאינם קשורים לשני קילוגרם לפה או לפה), וממש התפרקתי. אמרתי שאני אצא החוצה כי אני לא רוצה להעכיר את האווירה בקבוצה. אסנת אהובה, לא נתת לי ללכת. הרגעת במילים טובות ובקשת שאשאר. נשארתי, והמפגש התחיל. תמיד אנחנו מתחילים בדברים טובים, בשאלות שאת שואלת את המשתתפות “כמה ירדת?” “ספרי דברים טובים”, ואני חשבתי שגם היום כך יתחיל המפגש, ואני אתכווץ לי בפינה כי עליתי, וזה ממש לא משנה לי שאני נראית טוב וקרובה לשמירה, כי חוסר השליטה על הגוף שלי הוא בלתי נסבל. ואז המפגש התחיל, ולא היו שאלות, ולא בקשת לספר דברים טובים, וגם לא פנית אלי באופן אישי, כי יותר מכל פשוט כבדת אותי ואת הפרטיות שלי. אבל כן דיברת על שינויים בגוף בעקבות לחץ/ספורט מחודש/תרופות חדשות, ונתת דוגמאות אישיות לעליה במשקל בעקבות דברים כאלה, על אף שמירה על תפריט מאוזן ונכון. ישבת ודיברת עלי אבל לא הזכרת לרגע את שמי. מפעם לפעם הגנבת אלי מבט חם ואוהב, בשביל לראות אם אני מקשיבה. אם אני מקשיבה?! אני שותה את דברייך בצמא כבר שנים. אף מפגש לא חוזר על עצמו. בכל פעם יש משהו חדש, וכל זה מעבר להומור המתפרץ שלך. אבל היום הדהמת אותי ברגישות שלך לטפל בבעיה שלי מבלי להביך אותי. יצאתי מן המפגש וחשבתי: אי שם, בחיים שלי, כנראה בכל זאת עשיתי משהו טוב, כי עם כל הכאוס של חיי ברגע זה, את קרן אור שמוכיחה לי שיש אנשים שרוצים לעשות רק טוב לאחרים. אוהבת אותך מכל הלב. צביה