שלום לקוראי המכתב.
בעבר כבר כתבתי לכם מכתב לגבי המדריכה המקסימה שלי יפית.
עכשיו אני רוצה לכתוב על מעיין.
האישה והאגדה. המדריכה הזו רוממה אותי במשך 4 חודשים שיפית הייתה חסרה בקבוצה בגלל חופשת לידה.
מתחילת התהליך ועד לשמירה יפית ליוותה אותי והייתה מוקד תמיכה מדהים, ונורא פחדתי שהיא תעזוב אותנו ל-4 חודשים. פחדתי בהתחלה שאעלה במשקל כי לא תהיה לי את התמיכה שלה אני זקוק, פחדתי לאבד את התוצאות שהיו לי בידיים. פחדתי להיות בלי המדריכה שלי, המקסימה, יפית.
בסופו של דבר מעיין הגיעה. מהמבט הראשון אני וכל חברי הקבוצה התאהבנו בה.
המפגשים עברו בצורה מאוד מעודדת ומחזקת, כל שבוע הייתה בשבילי זריקת מוטיבציה.
מעבר לקשר האישי המדהים שנוצר ביני לבין טוני, התחילו בינה לבין כל הקבוצה יחסים מדהימים. נרקמה בין מעיין לבין חברי הקבוצה מערכת יחסים עמוקה וחיכינו למפגשים בציפייה כל שבוע.
בחיים לא העליתי בדעתי שדבר כזה יקרה. שאני אתחבר כל כך למדריכה.
מעיין היא מדריכה מדהימה. במפגש האחרון, שהיה טעון במיוחד, מעיין סיפרה לנו שהיא פתחה קבוצה משלה ושהיא לא תגיע בשבוע הבא.
באותו רגע נפלו על כל חברי הקבוצה השמיים.
אחרי בכי רב נפרדנו לשלום,
אך ידענו שכלום עוד לא נגמר באמת. מעיין היא כבר חלק מאיתנו, חלק מכל אחד ואחד.
אני מודה לך, חלי, ששלחת אלינו מדריכה מדהימה כזו. מדריכה שתדע להאיר את ענינו שצריך, מדריכה מחזקת.
היה לי פשוט כיף. כיף וחבל.
חבל להפסיד אותה. אבל הקשר, כמובן, לא נגמר…
שיהיה שבוע טוב לכל קבוצת חלי ממן!
אני אוהב את כולכם, ושוב, תודה 🙂
בר ניירמן.
נכתב ל – טוני מעיין כהן