השבת ישבתי שוב מול בני בן ה11. מנסה להבין בפעם השישית כללים של משחק מסובך . אודה על האמת בכל הפעמים הקודמות ניסיתי ופשוט התייאשתי באמצע , זה לא שאני כל כך קשת הבנה יש לי שני תארים מתקדמים בביולוגיה . אבל זה היה נראה לי כל כך מסובך!!!גם הפעם הגעתי לשלב הזה שדי רציתי להרים ידים ולזרוק ת'עסק לפח (במיוחד לאור העובדה שכל אחד מהפמליה משך במפה לצד אחר ואני לא ממש הצלחתי להתרכז)אבל אז נזכרתי במפגש שהיה לי השבוע עם רונית על הצלחות , על כך שאתה כמעט מגיע למטרה שלך ואז מתייאש ועוזב הכל ועל כך שדווקא ברגעים האחרונים עלינו לשנס מותנים ואת כל הכוחות בכדי להגיד לעצמינו עמדנו במטרה. ואכן לעמוד בה. ניסיתי שוב ושוב והלא יאמן קרה הצלחתי!!! ישבנו ושיחקנו תוך כדי מבטי הערצה של בני . אני רק חושבת על הדוגמא החינוכית שנתתי לילדי וזה כבר עשה את שלו, והיה שווה את הכל . אוטוטו אני סוגרת שנה בתהליך. עשרים קילו מאחורי , עשרים קילו שאינם רק מסה אלא עשרים קילו של חוסר ביטחון עצמי , של חוסר עמידה ביעדים . רונית מלמדת אותי כל שבוע לעבוד , פשוט להפשוט שרוולים, לרצות ולקבל , לשמוח בקיים ולשאוף הלאה . אני ממש מודה לרבש"ע ששלח לי אותה. מבחינתי לא מדובר כאן רק בהסרת הק"ג מגופי אלא בהנחייה לחיים!!! תודה!!!
נכתב ל – רונית בכר